פרשת "שמיני"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

בפרשת "שמיני" מופיעה רשימת בעלי חיים המותרים באכילה או האסורים באכילה והם חיים ביבשה, באוויר ובים. התורה לא נותנת את סימני הטהרה בעופות אלא מפרטת את שמות העופות האסורים באכילה ואילו לגבי בעלי החיים היבשתיים ההולכים על ארבע היא מפרטת 3 סימני טהרה: מפריס פרסה, שוסע שסע ומעלה גרה, ולגבי הדגים: סנפיר וקשקשת.

ברשימת בעלי החיים האסורים אנו מבחינים בפסוק האומר : "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה - את הגמל, כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם. ואת השפן, כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס, טמא הוא לכם. ואת הארנבת, כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה, טמאה היא לכם" (ויקרא י"א/ד'-ו').

קיים שוני לשוני בתאור הפועל הקשור בפרסה, הין שלושת בעלי החיים:

הגמל - איננו מפריס      - בלשון הווה

השפן - לא יפריס          - בלשון עתיד

הארנבת - לא הפריסה  - בלשון עבר.

שלושת בעלי חיים אלה דומים מבחינת סימני הטהרה - שלושתם מעלי גרה אך אינם מפריסי פרסה, אך התורה מתייחסת לחוסר בסימן זה בלשון אחרת לכל אחד מהם. מדוע?

ההסבר הוא: לא אחת, אנו נוטים לחפש חסרונות ופגמים אצל הזולת במקום לדון אותו לכף זכות כפי שהורו לנו חז"ל בפרקי אבות : "הווי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות א'/ו'). משינוי לשוני זה, המייחס לאותה פעולה בזמנים שונים, עלינו ללמוד מוסר השכל לחיי היומיום ביחס לזולת - לפני שאנו פוסלים אדם מלהיות ראוי לקשר עימנו או לא, יש לבדוק:

•א.     את מצבו העכשווי של האדם, כפי שתורה מציינת, בלשון הווה - "מפריס".  

•ב.     להביט קדימה ולשאול את עצמנו: האם בטוח הדבר שגם בעתיד לא יהיה ראוי? כפי שהתורה רומזת במלה "יפריס", בלשון עתיד.

•ג.       לנסות לבחון את עברו ולמצוא נקודות זכות וצדדים חיוביים בו, כפי שהתורה מציינת "הפריסה" בלשון עבר.

נמצאנו למדים שעלינו לעשות כל שניתן על מנת למצוא נקודות אור אצל הזולת ולא לפסול מיידית על פי תבחין אחד בלבד, וללמד זכות על הזולת.

 דוד דרומר