פרשת השבוע תזריע מצורע

השבת אנו מחברים את שתי הפרשות תזריע ומצורע , שתיהן עוסקות בהבאת הקורבן של "המצורע" זה המוציא שם רע, זה שמרכל ומדבר לשון הרע על הזולת.

נאמר בספר התהילים ע"י דוד המלך "מי האיש החפץ חיים....נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו.

על הפסוקים הנ"ל ועל הפתיח של הפרשה -"זאת תהיה תורת המצורע" ,מביאים המדרש וכן התלמוד במסכת עבודה זרה סיפור על רוכל שהיה מחזר בעיירות למכור את מרכולתו והיה מכריז ואומר "מאן בעי למיזבן חיי"- מי רוצה לקנות את סם החיים... וכולם היו מתקבצים סביבו לשמוע על סם החיים המוצע למכירה, הגמרא מספרת שאותו רוכל היה רבי אלכסנדרי,בין המתקהלים הרבים היה רבי ינאי אשר ביקש ממנו את סם החיים, הוציא הרוכל את ספר התהילים  והקריא להם את הפסוקים "מי האיש החפץ חיים"..... ונתן לו להבין שאם הוא חפץ חיים עליו לאמץ אל ליבו את הפסוקים הללו.

רבי ינאי התפעל במיוחד ואמר -כל ימי חיי הייתי קורא פסוק זה ולא יצא לי להתבונן בפשוטו של מקרא ,עד שבא רוכל זה והודיעני.

דברי המדרש והתלמוד מעוררים תמיהה ,מה עשה הרוכל שהראה לו את הפסוקים ,שעורר ברבי ינאי התפעלות ייתר ? מה הוא הבין כעת יותר מכפי שהוא הבין קודם המפגש עם הרוכל? הרי כל בר דעת הקורא את הפסוקים מבין את משמעותם .

המענה לכך הוא שהרוכל האיר את עיניו של רבי ינאי בהיבט רחב יותר, להווי ידוע שיהודי מחוייב בתרי"ג מצוות שהן כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידין הקיימים בגופו של האדם ,ישנן מצוות שלאדם היהודי קל יותר לקיים ויש כאלה שבהם הוא מתקשה, לדוגמא מצוות "הצדקה" רבים וטובים מקיימים מצווה ,למרות זאת שהם צריכים לתת ממיטב כספם ,אם זה לעני בקרן הרחוב ,או במסגרת של אירוע חשוב שבו הוא משמש כאורח הכבוד של הערב, היות שבזמן הנתינה מלווה אותו תחושה פנימית שהוא מקבל מיידית תמורה על תרומתו,בנוסף לשכר שהוא יקבל מן השמים ,הוא נהנה מחשיבות וכבוד שהציבור מעניק לו בשל כך. פעולה זו מהווה את הציווי של "ועשה טוב " .

מנגד  בהיבט של "סור מרע" אי עשיית מעשה שלילי אנו נתקלים ביהודי שנמצא בריכוז גדול של אנשים שומרי שבת ,שבאם הוא יחליט בפורום הזה לחלל שבת הם ידחו אותו מחברתם, יתכן מאוד שהוא ישמור על השבת אך ורק מפני הפחד להיות דחוי מן הציבור . אנו למדים מכך שלהד הציבורי ישנה השפעה על מעשיו לטוב,או לאי עשיית רע .כך שמתי נוכל לתהות על קנקנו ומהותו האמיתית של האדם על מעשיו החיוביים או השליליים ,באם נמקם את האדם במקום שהוא היחידי השומר שבת וששם ההד הציבור פועל כנגדו ולמרות הכל הוא ישמור שבת כהלכתה או אז נדע שהאדם הזה הוא אדם אמיתי.

נחזור לנושא שבו פתחנו - על שמירת הלשון ,פעמים שאנו נתקלים אנשים מכובדים רמי מעלה שלא אחת מחליקים בלשונם ומדברים סרה בזולת,אותם אלה שמאזינים לו לא רק זאת שלא גוערים בו על דבריו , אלא להיפך דבריו הנלוזים מייקרים את מעמדו בחברה על "דברי החוכמה " שהוא משמיעם.

כך שיוצא שעל חילול שבת או על גניבה, הוא מיד ידחה מהחברה ואילו על לשון הרע מעמדו החברתי לא נפגע כי הוא זה.

כאן בא הרוכל ומסביר את דברי דוד המלך הפותח בלשון רבים "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" ובמעבר חר הוא ממשיך בלשון יחיד" מי האיש החפץ חיים... נצור לשונך... נקודת המבחן האמיתית שלכם יכולה לבוא לידי ביטוי מתי?כשאין לכם מסביב את ההד הציבורי של הרבים ומעשיכם והתנהגותכם  נובעים מתוך הכרה פנימית אמיתית בצדקת דרככם .

זה מה שרבי אלכסנדרי  אמר לרבי ינאי מאן בעי למיזבן חיי מי הוא החפץ חיים ? אני מדגיש את היחיד,  

אתם מתכנסים סביבי כקבוצה ורוצים לקיים את המצוות כקבוצה. אני אומר לכם זה לא חוכמה גדולה , היות וכל אחד מכם נותן את התמיכה הציבורית למשנהו ,דוד המלך פונה אלינו בלשון יחיד "נצור לשונך מרע" שגם אם קיים מקום שעל לשון הרע אתה יכול להיות נחשב בציבור ,עליך לנצור את לשונך ולהביא לידי ביטוי את האמת הפנימית שלך ולא להתפעל מהציבור, מתובנת חיים זו התפעל רבי ינאי שלמרות שהם כה פשוטים  הבנתי מהסברו של הרוכל את המשמעות האמיתית בדבריו של דוד המלך איך וכיצד להעצים את האמת הפנימית שבי.