עבירת מהירות נחשבת לעבירה חמורות ע"פ פקודת התעבורה, אבל חומרת הענישה נקבעת בהתאם לחריגה מהמהירות המותרת. פקודת התעבורה קובעת כי חלק מהעבירות מוגדרות כ-ברירת קנס (תשלום הקנס במקום קיום משפט) וחלק זימון לדין.

המהירות המותרת
בדרך עירונית- רוב סוגי הרכב - 50 קמ"ש.
בדרך שאינה עירונית- רוב סוגי הרכב - 80 קמ"ש.
בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי- רוב סוגי הרכב - 90 קמ"ש.
בדרך מהירה- רוב סוגי הרכב - 110 קמ"ש.

חריגה מהמהירות המותרת

 
ברוב המקרים הענישה היא קנס, אבל במקרים מסוימים מוגש כתב אישום.

יצוין, כי בכל מקרה של הגשת כתב אישום, רשאית משטרת ישראל לשלול את רישיון הנהיגה ל-30 יום (במאמר מוסגר יצוין כי תקופות הפסילה המנהלית של רישיון הנהיגה נעות בין 30 ל – 90 יום, על פי חומרת העבירה ותוצאותיה, כפי שנקבע בפקודת התעבורה).

לקצין משטרה מדרגת מפקח קיימת הסמכות לפסילה מנהלית של רישיון נהיגה וזאת באופן מידי. זאת כמובן בכפוף לזכות השימוע, הנהג מוזמן לתחנת המשטרה ומעלה את טיעוניו מדוע להימנע מפסילת רישיונו ל-30 יום (במידה והנאשם לא זומן לשימוע ע"פ דין כתב האישום יבוטל).

באילו מקרים הנהג יועמד לדין ?

בגין חריגה של 31 קמ"ש ומעלה בדרך עירונית.

בגין חריגה של 41 קמ"ש ומעלה בדרך שאינה עירונית.

לפני שאתם מגיעים למשפט צלמו את חומר החקירה, לפעמים בעיון מעמיק של חומר הראיות ניתן למצוא מחדלים שיכולים להוביל לזיכוי במשפט תעבורה.