על המלים "וחי בהם", אומרת הגמרא: "ולא שימות בהם" (מסכת יומא פ"ה/ע"ב).

הגמרא במסכת יומא מספרת על שבעה תלמידי חכמים שנשאלו: מהיכן אנו למדים שפיקוח נפש דוחה שבת? כל חכם הביא את מקורותיו והסבריו לכך, ומסקנת הגמרא בעניין זה היא שאת ההסבר הטוב ביותר ניתן לבסס וללמוד מהמלים "וחי בהם" שבפרשתנו.

אנו למדים מכך כלל חשוב מאוד: כאשר אנו נקלעים לאירוע הגובל ב"פיקוח נפש" בשבת, אל לנו להתמהמה אלא להיפך, עלינו למהר ולחלל את השבת על מנת להציל חיי אדם, וכל מי שעושה זאת במהירות ובזריזות, הרי זה משובח. יש אנשים המחמירים על עצמם בעניין של חילול שבת לצורך הצלת חיי אדם בשבת, ומוצאים לכך סיבות שונות ומשונות. עליהם לדעת שבכך הם מזלזלים באותם שבעה חכמי התלמוד שדרשו שפיקוח נפש דוחה שבת, וחמור מכך - הם בעצם מכריזים בזאת שהם מבינים וחכמים יותר מאותם שבעה חכמי התלמוד ולכן אינם חוששים שהם פוגעים בכבוד החכמים. עליהם לדעת, כי אין שטות גדולה מהתנהגותם והתנשאותם זו.

רמז לכך אנו מוצאים בדברי החכם באדם: "חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם" (משלי כ"ו/טז'). כלומר: אותם בני האדם המתעצלים לחלל את השבת במקרה של פיקוח נפש, וחושבים שהם חכמים יותר  "משבעה משיבי טעם", הם בעצם חכמים בעיניהם בלבד, כי דברי הטעם נאמרו ע"י שבעת החכמים, שמסופר עליהם בגמרא, אשר נתנו טעמים נכונים ומבוססים לדין של "פיקוח נפש".

רמז נוסף נלמד מהפסוק: "חכמות בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה" (משלי ט'/א'). גופו של האדם נמשל לבית, וע"י "חכמות" - חכמת התורה, "בנתה ביתה" - יבנה גופו של האדם, המכונה "בית". אם יהיה דבר שיסכן את גוף האדם, נחלל עליו את השבת. 

מה היא אותה החכמה שהגוף ניצל בזכותה? - "חצבה עמודיה שבעה", היא מורכבת משבעה טעמים שנאמרו ע"י שבעה תלמידי חכמים, שדנו ביום השביעי - יום השבת, שמותר לחלל את קדושתו לשם הצלת חיי אדם.

 דוד דרומר