בזמנו - כשהייתי ילד, הייתי מתרגש מאוד מהחגים, ובעיקר בפסח, חג משפחתי פרופר, היינו חוגגים את ליל הסדר, לעיתים בקיבוץ שלי, מעין-צבי, שליד זכרון-יעקב, ולעיתים אצל הדודים בקריות או בנהריה, באה כל המשפחה, וזה היה מאוד מרגש אותי, בעיקר החלק שלאחר הסדר, הפקה פקה.  שיחות חולין, אך גם השירים האחרונים., אחרי זה הנסיעה הביתה, לרוב נרדמתי. גם בקיבוץ עצמו, הסדר היה מכובד ותרבותי מאוד, אך כשהסדר במשפחה ויש אווירה נעימה וטובה, וכך היה תמיד, אז הסדר נהפך לכיפי ונעים.   גם בחנוכה היו מסיבות בקיבוץ, כל יום אירוע שונה, פעילויות שונות, לא יודע למה, אך התרגשתי מאוד, אם הגיל חלפה ההתרגשות, אך תמיד מצאנו במשפחה הגרעינית והחמה שלי את הביחד, היו שנים שנסענו לסיני בחנוכה, לאיזור דהב, נואיבה, היה ממש כיף ונחמד, עם הדודים שלי מצד אמא ואבא, איך אומרים היום, חבל על הזמן... המשפחה היתה נפגשת בחנוכה להדלקת נירות ביום הראשון, הכל בסבבה ובכיף....   פעם גם חג ביכורים היה משהו בקיבוץ, בחג היו יורדים עם כל הרכב של הקיבוץ בשיירה לשדות או למטעים, זה  היה כרוך בלוגיסטיקה והמון עבודה סביב זה, הייתי אוהב לעלות על המשאיות הארוכות, סמי טריילר, משהו עם עוצמה, היינו עוברים בין ענפי המשק וגומרים במקום של הטקס ביכורים, שם הכינו ערימות קש לקהל, על במה היו יושבים הנגנים והקריינים של הטקס, היו מציגים את הכלים של הענפים שהיו עוברים ברחבה שהוכנה בעוד מועד, כל הענפים היו מציגים את ביכוריהם והענף שהיתה לו תצוגה הכי יפה היה זוכה בפרס, גם היתה קבוצת מחול שרקדה, והילדים היו נקראים לרקוד וגם כשפרסה אחת מזקנות הקיבוץ את החלה. היתה אוירה טובה ונחמדה, אם הזמן הכל השתנה והצטמצם משנה לשנה ב10 השנים האחרונות.