עשרים וחמש שנה,כל עונה,כל מלחמה הן נפגשו.

את המפה פרסו, את הארנק פתחו והתמקמו

החליפו מעט חוויות כשלמעשה חיכו לתוצאות

לא היה צורך בחוכמה יתרה,טקטיקה או מארב בפינה

הייתה צריכה להיות רק ראייה טובה וזכרון שהציל מכל צרה.

נסיבות הכינוס הובאו לידי ביטוי רק בלבוש, זוהי הנאה

זוהי רק חברת נשים אז מי צריך חזיה? כי משם ישר למיטה ....במילא.

אחרי סבוב הקפה והעוגיה ועם עליית מפלס המתח ממה שכתוב ברשומה

נשלף לו בקבוק השתיה החריפה ועם השלוקים הראשונים הגיעו גם הצחוקים

והקלפים היו רק האמצעים ואז צצו הסיפורים ,כי זו הייתה מעין חבורה

שמכירה כבר למעלה מ-20 שנה, נקודת הזינוק של כולן הייתה דומה,

בעל בבית ילד וילדה וגם כלב או כלבה אבל מכל החבורה 50 אחוז הפכו

לפתע "לגרושה" וחגגו כהלכה.

במהלך השנים  חיתנו את הילדים, נולדו הנכדים ואף שינו מקום מגורים.

אבל דבר אחד לא השתנה......

הכסף שברשומה או בקופה עשו מתמטיקה פשוטה:

האם נצטרף לאחינו המזומנים והרבים או שנזרוק איזו עצם לזו התפרנית

שלא התייאשה והמשיכה לבוא כל שבוע כבראשונה?

לא עזרו שיני השום שתלתה על צווארה או הקמע ששמה בכיסה,

את ההומור לפחות לא איבדה ורק רצתה- 51 ירידה!!!