פרשת "בהעלותך"

                מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"...בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, בחודש הראשון... ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" (במדבר ט'/א'-ב') .

פרשתנו, הפרשה השלישית בספר "במדבר" מספרת על קיום הפסח במדבר. שואל רש"י: מדוע לא פתחו את ספר במדבר בנושא הפסח, שהוא בחודש הראשון? ופתחו במפקד שהיה בחודש אייר, החודש השני?

עונה על כך רש"י: "מפני שהיא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד". על דברי רש"י ניתן לשאול: מדוע העובדה שעשו פסח, הוא גנאי? אם לא היו עושים פסח, ניתן להבין את הגנאי של ישראל, אבל במקרה שלנו - הם עשו את הפסח במדבר. אם כן, מדוע יש בזה סיבה לכעוס על ישראל?

יש גמרא הדומה למציאות שתיארנו כעת: "ונואף אשה חסר לב - אמר ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים..." (סנהדרין עט/ע"ב)  -אדם שלומד תורה לפרקים (יום כן ויומיים לא וחוזר חלילה), הוא מגונה לא רק ביום שלא למד אלא בכלל, גם ביום שלמד. גם כאן יש לשאול: מדוע מגנים אותו גם על היום שלמד?

יש גמרא נוספת, במסכת ברכות, האומרת שאדם הקורא "קריאת שמע" שנים רבות ופעם אחת לא קרא, טוענים כנגדו שלא קרא כלל. גם פה יש לשאול: האם ניתן לפסול את כל הפעמים בהם קרא "קריאת שמע" רק בגלל פעם אחת שלא קרא? עונה על כך הרבי מקוצק שהחיסרון הוא בפעמים שקרא והסיבה לכך היא: שאם היה קורא "קריאת שמע" כראוי - עם כל המשמעות, לא היתה קיימת אפשרות שהוא ישכח לקרא אף לא פעם אחת. אם כן, החיסרון הוא במה שכן קרא ולא באותה פעם בה החסיר.

דבר זה מסביר גם את התדירות בלימוד התורה: אם היה קובע עתים לתורה באופן קבוע ומסודר ולומד תורה עם צימאון, לא היתה אפשרות שישכח לעשות כן במועד הקבוע לשם כך. מכאן, שהבעיה נוצרה בזמן שכן למד.

גם בעניין הפסח שקיימו ישראל במדבר: אם היו מקיימים את הפסח הראשון כראוי, לא היו שוכחים לקיים את כל הפסחים האחרים במדבר. אם כן, ברור הוא שהחיסרון היה בפסח שכן קיימו.

לכן, קיום פסח זה במועדו נחשב לגנאי והתורה בחרה להזכיר עניין זה בפרשתנו, הפרשה השלישית בחומש במדבר ולא בפתיחת הספר.

נלמד מכך כולנו, מוסר השכל, שכל עשייה צריכה להיות בשאיפה לשלמות ובעקביות ומתוך שנרגיל עצמנו לכך, נרבה במעשים טובים.

יהודה יצחקי

יו"ר "החוויה היהודית"