כולנו חווינו את הבליץ התקשורתי טרם נאומו של אובמה. למעשה הבליץ הזה החל כאשר נתניהו שנוא נפשם של העיתונאים בישראל החל במלאכת המרכבה של ממשלתו, וממשלתו התחילה לקרום עור וגידים. פתאום באחת אותו דן מרידור ובני בגין שהתפטרו ממשלתו הקודמת של נתניהו ונישאו על כפייהם, הפכו להיות מוקצים והתחילו לנבור בארכיונים למצוא רפש ולהבאיש את ריחם, על שום מה? כי בחרו להצטרף לממשלתו השנייה של נתניהו רחמנא ליצלן.

מרגע שממשלה זו יצאה לדרכה ואחרי כניסתו לתפקיד של נשיא ארה"ב אובמה , החל הבליץ החדש. השכם וערב מפציצים אותנו בתסריטי אימה על הקרע בין ישראל וארה"ב, על הלחץ האמריקאי הקרב ועל האווירה העכורה והרוחות הקרירות המנשבות בין ירושליים לוושינגטון. מספיק היה לפתוח את עיתוני השבת היום ולראות את התזמורת פוצחת כמקהלה בקול אחד ומספרת לנו על מה עומד לקרוא לנו אם חלילה לא נקבל את תוכניתו של אובמה ולא נרצה את הפריץ היושב בבית הלבן. איך נהפוך להיות ילדים חורגים וכאבן ריחיים על צווארה של ארה"ב ואיך אנחנו אלה שמחבלים בנסיונותיה של ארה"ב לפעול כנגד האיום האיראני בגלל התעקשותנו לא ליישר קו עם רצונותיה.

סליחה? האם הפכנו להיות הכוכב מספר 52 בדיגלה של ארה"ב ולא סיפרו לנו על כך? האם הפכנו להיות עוד אחת מהסטייט שמרכיבות את ארה"ב? אפילו לפוארטו ריקו נותנים יותר עצמאות. זו בדיוק אותה התנהלות שהיתה בשנת 1992 עם היבחרו של יצחק רבין ז"ל לראשות הממשלה והחתימה על הסכמי אוסלו. אופוריה שטפה את הארץ, בעיתונות כבר תיארו היכן נוכל לנפוש בסוריה,עירק,סעודיה ועוד, השוק המזרח התיכוני החדש, דגל ירוק מעוטר בעשרות סהרונים במעגל ומגן דוד אחד קטן (רק לפי זה ניתן להבין עד כמה אנחנו נטע זר כאן) אופס. איך נגמרה החגיגה? אוטובוסים מתפוצצים בערי ישראל וגוש דן,מאות הרוגים ופחד להסתובב בקניונים והרשימה עוד ארוכה. ועוד העיזו להמציא לנו את המושג הבלתי נתפס הזה "קורבנות השלום".  

בליץ נוסף זכינו על עלייתו של אהוד ברק לראשות הממשלה ב1999, אחרי שנות החושך בממשלת נתניהו הראשונה ושוב זיקוקים וכתבות ענק על ההבטחה הגדולה ושחר חדש על מדינת ישראל. מה קיבלנו? אינתיפאדה שנייה ורצחנית, חטיפה בהר דב שהסתיימה ברציחתם של שלושה חיילי צה"ל וחזרתם בארון כעבור 3 שנים ומדחת יוסוף ז"ל אחד שנותר לדמם למוות במשך שעות בהיסתמכות ברק וממשלתו מכוחות הבטחון הפלשתינאים שיוציאו אותו ממתחם הקבר ע"מ להימנע ממרחץ דמים והכנסת צה"ל לעשות זאת, ממשלתו נפלה עוד לפני שהרגשנו והנזק שהשאירה עוד ילווה אותנו עד מלחמת לבנון השנייה, ששם נזרעו זרעיה.  

אם כל זה לא הספיק לנו. הגיע תורו של אריאל שרון שמרוצח שפל וצמא דם כפי שתואר ע"י מרבית העיתונאים בישראל עד אז הפך להיות יקיר התקשורת אם הכרזת רצונו לבצע את ההתנתקות מעזה. פתאום הוא הפך להיות הסבא הטוב שנושא טלה על צווארו ונכד על זרועו, האיש החכם והשקול שיביא אותנו למחוזות שטרם ראינו, הוא ורק הוא יכול לבצע את ההתנתקות המיוחלת ובכך הביא לעולם התקשורת בישראל את המונח אתרוג שלמרות כל פרשיות השחיתות האי היווני, קק"ל והרשימה עוד ארוכה הכל נשכח ונזנח רק ע"מ שיביא להם את ההתנתקות.

בתקשורת התחיל מסע השמצה ורצח אופי למתנחלי גוש קטיף בפרט וציבור המתנחלים בכלל, איימו עלינו על מלחמת אזרחים, ירי על חיילי צה"ל, התנגדות אלימה ורווית דם, ידעו לספר לנו על בונקרים וחיילים חובשי כיפה שבאחת יסובבו את נשקם ובהוראת רבניהם ימנעו את הפינוי ומה לא. הפינוי היה קשה ובעיקר קורע לב אבל עבר בשקט יחסי ומופתי וללא תקריות אלימות מעבר למצופה יחסית לסיטואציה קשה זו. מה נותר מכל זה? מפונים שזרוקים עד היום בקרווילות, משפחות הרוסות, והנורא מכל הקמת מדינת חמאסטן בגסולה הדרומי של מדינת ישראל והכנסת חבל ארץ שלם לחיים תחת התקפת טילים יומיומית שנמשכה מעל 8 שנים!!!  

האם עד היום קם עיתונאי אחד ישר דרך ואמר " מה קורה כאן? אולי טעינו?חטאנו לדרכנו,יושרנו,ובעיקר למקצוע שלנו?" האם כל הקורות אותנו משנת 1992 ועד היום בשנת 2007, 15 שנים ארורות בהם נרצחו ונטבחו מאות יהודים, אם בפיגועים ואם במלחמות או מבצעים שהפכו להיות מיני מלחמות, התחלפו כאן 6 ראשי ממשלה!!!, היינו בעשרות ועידות שלום, ושיחות פיוס  ועדין לא למדנו דבר? ועכשיו אנחנו בעיצומו של הבליץ החדש כנגד ממשלת נתניהו השנייה, ציבור המתנחלים הפעם ביו"ש, ובעד אובמה ומשנתו הפרו ערבית גם אם על חשבוננו. איך ייגמר הפעם? ימים יגידו.