ויעלו בנגב ויבא עד חברון" י"ג,כ"א

שואלת הגמרא במסכת סוטה (ל"ד , ב') מדוע נאמר הלשון  ויבא ביחיד היה צריך  להיות כתוב "ויבואו" ?

על כך מסביר רבא , מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך להשתטח על קברי אבות .

אמר להם כלב : אבותיי בקשו רחמים עלי שאנצל מעצת המרגלים, יהושע נתמך ע"י תפילתו של משה, אך אנה אני בא?

דברי התלמוד מעוררים תמיהה , מנין לכלב שבכוונת המרגלים הייתה להוציא את דיבת הארץ ? הרי הם לא דברו רעות על הארץ רק שחזרו ממשימת הריגול אליה הם יצאו.

א"כ מהי הבקשה להינצל "מעצת המרגלים" הם עדיין לא היו בגדר של חורשי רעה , אמנם התוצאה הסופית הייתה "חטא" אז כיצד יכולה תפילה להצילו מחטא הרי אמרו חז"ל "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים" כמו"כ כיצד יכולה תפילתו של משה על יהושע להניאו מלהיות שותף לחטא המרגלים , הרי ליהושע הייתה בחירה חופשית כיצד לנהוג?

פרשת המרגלים מלמדת , שגם אנשים רמי מעלה כנשיאי השבטים אשר יצאו למשימת הריגול עלולים לחטוא ולהגיע עד כדי מאיסה בארץ המובטחת, בהשמעת הביטוי "לא נוכל לעלות... כי חזק הוא ממנו" (מהקב"ה).

וזאת בשל חשיבה שגויה שאם עם ישראל יכנסו לארץ בידיעה שהיא "ארץ זבת חלב ודבש" לא יקבלו שכר על יישוב הארץ כי מי לא רוצה לטובת עצמו להגיע למה שהוא טוב ונעים , חז"ל מתארים זאת " הייתכן שיאכילו אדם תרנגולת מפוטמת ועוד יקבל על כך שכר" לכן המרגלים  בעצה כיצד ליצור מצב שעם ישראל יקבל שכר על כניסתו לארץ,

תכננו להוציא את דיבת הארץ ואם למרות הכול הם ירצו להיכנס לארץ הם יתוגמלו ע"י ה'

בהתאם.

אך התוצאה הייתה שלילית שהעם לא רצה להיכנס לארץ כך שהעצה שלהם נבעה ממקור שלילי , לכן התפלל כלב להינצל מעצת המרגלים  ולא מחטא המרגלים כי בזמן שהוא ביקש והתפלל הם עדיין לא היו בדרגה של חטא אלא של עצה רעה בלבד.

כך גם לגבי הבחירה החופשית של כלב ויהושע שאמנם נכונה האמרה "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" ולאדם נתון השיקול דעת והבחירה באם לחטוא או לאו ולקבל שכר על מניעת החטא כל זה כשהוא מודע שהוא עומד לעשות דבר שהוא בגדר חטא והוא מתגבר על החטא ולא נכנע ליצר, אך כשמדובר בסוג של יצר שמטעה את האדם ואומר לו שבמעשהו  הוא מקיים מצווה, זקוק הוא לעזרה ממרומים וכך היה גם אצל כלב ויהושע שהיו זקוקים לתפילתם של משה והאבות להינצל מעצת המרגלים המבלבלת.                        

י