משבר גיל השש עשרה וחודשיים:

לכאורה הגיל הזה הוא לא אחר מגיל חמש עשרה וחודש או ארבע עשרה ויום.

השנים חולפות להן (מהר מידי). אותה תמונת יומולדת מחויכת עם הסבתא, הדוד והחברים.

ורק העיניים מספרות שגדלת קצת מאז הפעם האחרונה שהתכנסתם לכם שם.

אתה וכל מי שמגדיר את עצמו חבר שלך.

ועד כמה אבסורדי מאורע הזה, שאנחנו מציינים בכל שנה מחדש.

זה לא משהו מיוחד, רק היום בו פקחת את עיניך במיטה זעירה, כשמולך נוצצות באהבה עינים של האנשים שאתה עתיד לקרוא להם אימא ואבא.

שום דבר כביכול לא מיוחד ביום הזה. זה לא היום ב למדת ללכת, לא היום בו התחלת לדבר, לא התאריך המיוחד של תחילת כיתה א'.

אז למה אנחנו מזכירים אותו בכל שנה מחדש?

ולמה היום הזה, מקבל תפנית שונה בכל חלק מהחיים (הקצרים או הארוכים) שלנו.

איך זה שבתור זאטוט קטן ומנומש רצית לגדול כמו אבא, ואבא מנגד חייך במבוכה וביקש בסתר ליבו לחזור להיות שובב קטן וקופצני שכל דאגותיו היו נתונות לארגז חול וצבעי גואש.

ואיך זה שהילדונת בת ה12 מתפללת להגיע לsweet 16, הגיל הזוהר והבהיר הזה,

בעוד אחותה הגדולה מביטה בה וצוחקת בליבה על התמימות של בת המצווה ומייחלת לחזור כמהה שנים אחורה, רק קצת, רק למעט.

ומה יש ביום הזה שגורם לנו שמחה אדירה עם סימני שאלה בתור תבלין מר וחמוץ?

היום הזה, גם אם לא סיפרו לנו מעולם הוא מעין 'יום כיפור' קטן,

הוא מעין 'ראש השנה' קצת שונה. הוא בא לך בהפתעה גמורה, בכל שנה באותו התאריך, ומוצא אותך עם המכנסיים למטה, ועוד דורש ממך לחייך לתמונות ולחשוב מה עשיתי בשנה האחרונה.

כי אתה לא שם לב לריקוד המטורף של הזמן שנוזל לך מבין האצבעות במהירות של אצן באולימפיאדה.

החיים שלך עוברים מהר, בין הלימודים, לעבודה, לתנועה, לחברים. ולמי יש זמן לעצור רגע ולחשוב: חיי לאן?

זה היומולדת הזה, שדורש ממך תשובות כל שנה מחדש.

לא שכשל האורחים העליזים עוטפים אותך, וגם לא כשאתה פורס את העוגה הגדולה שנאפתה במיוחד בעבורך.

זה קורה אחר כך, כשכולם עוזבים, כשאתה מתכסה בשמיכה ומביט בכוכבים ושואל את עצמך. "למען השם, אני כבר בן שש עשרה (או שבע עשרה, או שלושים או ארבעים) כאן אני רוצה להיות? מה השתנה אצלי בשנה האחרונה?"

וככה אתה נדרם לך עם תחושה מוזרה של אי ודאות ביום שאמור להזכיר לך את הרגע הטהור וחסר הדאגות המיוחד ביותר בחייך, את נשימתך הראשונה.

כדי שלא נגיע ליום הזה, ונתכסה בשמיים של כוכבים דהויים כדאי שנזכור תמיד,

שאנחנו כאן במטרה מסוימת, ללכת אחר היעוד המיוחד רק לנו. כדי לשנות משהו בעולם הזה, כדי להפוך אותו למקום טוב יותר, כדי להסתכן קצת לפעמים רק כדי לצחוק על זה אח"כ, כדי לחייך לעולם רק כי מתחשק, כדי להצליח לגבור על כל הפחדים ולהסתובב יום שלם עם חיוך שלא יורד מהפרצוף.

כדי להיות מי שאנחנו וליהנות מזה!

אל תגידו שלא אמרתי לכם. יומולדת שמח.....