ובענין זה קיימות שתי אפשרויות, או שהפלסטינים עוד המומים , צריכים לעכל את גודל ה'שנוי' ו'עוקצים' כעקרב

כל מה שבא בקרבתם כמיגננה זמנית עד שיבינו מה הולך, או שהם עוקצים כעקרב מתוקף "כוחו של הרגל" המפורסם גם כשהטוב ביותר מוגש להם על מגש של כסף.

אם שואלים אותי?, אני דוגל באופציה ב'. יש להם שרטת עמוקה עמוקה  בראש ובנפש, כך שגם ניתוח קונבנציונאלי

מעמיק עם תפר כפול בחוט ניילון דייגים לא ירפא אותה. אומר זאת כך(ע"פ אברמוביץ). כשהם מסתכלים לעברנו הם רואים "מקק מזרח-תכוני אדמדם ומוארך" ומטבע הדברים מחפשים להניח עליו את כף-הרגל מה יותר מהר.

הנאום של אמש הוכיח לעריקאת וסאחבותיו, שמעכשיו מדברים על מדינה כ"יעד נראה לעין", ושוב אני חוזר לאותה אפשרות ב' בה דגלתי, ואני כמעט משוכנע, שמה שמטריד את הפלסטינים זה לא ירושלים כמו המילה הכה משפילה:

מ פ ו ר ז ת  !!