פרשת "פרה אדומה" נחשבת למצווה ללא טעם, אך אין פירושו של דבר שהמִסְפָּרִים המובאים בה הובאו בדרך מקרה. אדרבא, יתברר כאן כי למִסְפָּרִים בפרשה יש משמעות סמלית, ובתורה שבעל-פה השלימו חז"ל כמה מפרטי מצווה זו בדרך החשיבה הנומרולוגית, אף אם לא הכירו מונח זה.

ראשית, הכהן מזה מדם הפרה האדומה 7 פעמים נוכח פני אוהל מועד, ומִסְפָּר זה מביע בצורה ברורה את האופי המקודש, או: האלוהי, של פעולתו של הכהן. טומאת הטמא במשך 7 ימים מדגימה כי מדובר במעין 'איזון' בין תהליך ההיטמאות לתהליך ההיטהרות: טומאה למשך 7 ימים, ולאחריה היטהרות במשך 7 ימים. ברור שהזאת הדם 7 פעמים תואמת גישה זו לפיה המִסְפָּר 7 מביע את הקדושה כמנוגדת לטומאה, וההזאה המוכפלת ב-7 היא מידה כנגד מידה: טומאה ב-7.

תהליך ההיטהרות נעשה בשני שלבים: ביום השלישי וביום השביעי. כלומר, המִסְפָּר 3 מביע חוזק ועוצמה (או: הרגל), ועל פעולת החיזוק הוסיפו עוד קדושה.

חז"ל המשיכו גישה מִסְפָּרִית זו, כפי שניכר הדבר בכמה מהלכותיהם. ראשית, מסכת פרה (א'/א') פותחת בדיון בין התנאים ביחס למשמעות המלה "שלישית" ביחס לפרה. בנוסף על כך מסופר כי את הכהן הגדול היו מפרישים מביתו 7 ימים קודם לשריפת הפרה (שם ג'/א'). התנאים מדברים על 7 פרות שנעשו (שם ג'/ה'), וכי בטקס אמרו על כל דבר ודבר 3 פעמים (שם ג'/י'). את האפר חילקו ל-3 חלקים (שם ג'/יא'), וכן הצריכו שיהיה האזוב מ-3 קלחים ובהם 3 גבעולים (שם יא'/ט'), להעצמת כוחו של האזוב (השווה: רה"ש ד'/ט'; ציצית א'/ג'). לעומת זאת, אמרו חכמים (תוספתא פרה ד'/ב') כי אם 7 כהנים היזו כאחת - הרי הזאתם פסולה, ונדמה שמנהג זה נהגו הכהנים בדומה למסופר על יריחו שנפלה באמצעות 7 כהנים שתקעו ב-7 שופרות (יהושע ו'/יג'). ברור, אם כן, כי הכהנים עשו הכל כדי לחזק את תהליך ההיטהרות, בין אם הוא מפורש בתורה ובין אם לאו, אלא שחז"ל אסרו מנהג זה שלא יאמרו כי כהן אחד אינו יכול לטהר, וכן אסרו הדלקת נרות בידי 7 כהנים (ספרא אמור יג'). במדרש אגדה (מהד' בובר) נאמר כי 7 כהנים עסקו בפרה אדומה, וניכר בכל המקרים הללו חביבותם של המִסְפָּרִים בכלל, ושל 7 בפרט.