את המחשבה שעוד מעט יאיר היום והוא יצטרך שוב לגרור את עצמו לכתה ז' בחטיבה במגדים הוא המתיק בשני קרמבו מהשקית. איך אמרה גילי? "השתלבות זה לא הפוֹרְטֶה שלך." והצרה שלו היתה שאת חוסר היכולת שלו להשתלב לא היה אפשר להסתיר, היא היתה דבוקה אליו, צמודה ללחיים, לצוואר, לחזה ולירכיים. כמו איזה אפוד נפוח מעודף קילוגרמים.

"אולי איזו תוכנית שיקום בזק בטלוויזיה היתה מצילה אותך," היא מקניטה אותו. ובאמת בזמן האחרון הוא דימה לעצמו שהחיים שלו הם תוכנית ריאלטי.

בתחילת התוכנית הדמיונית מזהיר תמיד הקול המקריין, "התוכנית שאתם עומדים לצפות בה קשה לצפייה. אנו ממליצים לילדים מתחת לגיל שתים-עשרה לראות את התוכנית בליווי הורים."

ואכן, מפיק זריז, די היה לו להעמיד מצלמות בכיתתו של מתן לאסוף חומר מצולם מוכן לשידור. גם עריכה כבדה לא היתה דרושה פה, ולא היה צריך להטיל משימות, כי בני כיתתו של מתן הצטיינו בדמיון עשיר והמציאו יום-יום משימות הצקה חדשות ונועזות. כל מה שנדרש לתוכנית מושלמת היה תוספת של  קול מלווה ומסביר;

ביום השלישי לשבעה אנו מתוודעים אל מתן. מתן בן שתים עשרה וסובל מעודף משקל ובעקבותיו מהצקות אכזריות של בני כתתו.

כל בני המשפחה מודאגים ומוטרדים מעודף המשקל של מתן וכל אחד מהם מתמודד עם דאגה זו בדרכו המיוחדת. גילי אחותו תמיד ישרה ובוטה וגם כאן היא אומרת לו את הדברים ישר בפרצוף. מתן דווקא מעדיף את הגישה שלה, אבל הוא נמצא כל הזמן בתוך מין מעגל מרושע בו האוכל הוא פיצוי על הבדידות והבדידות היא תוצאה של עודף משקל. בכל אופן, בהשראת סדרות ריאלטי שראה בטלביזיה הוא מדמה שגם את חייו מלווה מין קול מקריין...

איך והאם יפתור מתן את הבעיה? התשובה נמצאת בספר...