לפני מספר ימים אתגר אותי הגולש זיו צח וביקש שאשלח מאמר בנושא בעיית הכרס של הגברים וכיצד בלי דיאטה ניתן להורידה והנה אני נענית לאתגר.

אך לפני שאני משחררת טיפים כיצד גבר יכול להוריד כרס ללא דיאטה, אני רוצה להתייחס ולפתוח לדיון סוגיה מעניינת בעיני: למה המילה "כרס" קשורה אסוציאטיבית רק לגברים? ובכלל - מה ההבדל בין השמנה גברית לנשית?

אתייחס לעניין דרך 4 שאלות:

1. האם יש הבדל בהתייחסות החברה לגברים שמנים לעומת נשים שמנות? שמתם לב שמגישות תוכניות בטלוויזיה תהיינה תמיד חטובות, או לפחות "תיראנה טוב" אבל המגישים לא בהכרח? הם יכולים להיות מלאים ואפילו בעלי עודף משקל רציני? הסלחנות של החברה לגברים בעלי עודף משקל מקורה אי שם בעבר אז הוגדרו תפקידי הגבר והאישה. מאחר וביולוגית האישה היא זו שיכולה ללדת ולהניק את התינוקות, קבלה האישה מקדמת דנן את תפקיד הטיפול בילדים וחינוכם לקראת מילוי תפקידם החברתי. תפקיד האישה לאורך דורות רבים, כולל בימנו אנו, הוא להיות רעיה ואם. ומגיל 0 חינכו את הנשים שהדבר החשוב ביותר עבורן הוא להתחתן (בחברות מסוימות עדיין עושים זאת, גם בארץ). כדי להשיג מטרה נעלה זו – הגבר/החתן המיועד, על האישה ללמוד לראות עצמה כפריט, מצרך, אובייקט מיני. אחרת תישאר רווקה זקנה ולא תגשים את המהות שלה להוליד ילדים ולהיות אם וכו'. כתוצאה מזה, התפתחה במשך אלפי שנים דינאמיקה מיוחדת בה הגברים פועלים – הם מביטים בנשים, מודדים אותן ובוחרים אותן. הנשים נראות – הן רואות עצמן נבחנות על ידי הגברים ולכן גם יעשו הכל כדי לזכות באישורם. למרות שעל פניו התרבות שלנו השתנתה, ושקיים שיווין ברמה מסוימת בין הגברים לנשים, התורשה התרבותית שלנו המושתת על תפקידי המין הנשי והגברי עדיין מפעילה אותנו ברמה לא מודעת. זו גם הסיבה בעטייה החברה סלחנית יותר כשמדובר בגבר בעל עודף משקל מאשר מדובר באישה. דבר המאפשר לגברים לסבול פחות ממחיר חברתי כסטאטוס מקצועי וייצוגי מצד אחד אך גם לטפח כרס ולהרגיש מצוין עם עצמם עד שהרופא אומר להם – עצרו!!!!!.

2. האם גברים מודעים פחות לעובדה שהם שמנים, או נמצאים בעודף משקל? על פניו נדמה שהשאלה הזו ממש מגוחכת. איך אפשר לא להיות מודע לזה שאני בעודף משקל? אבל האמת היא שגברים רבים מתכחשים לעודף המשקל שלהם. גברים רבים מתחילים להתעסק עם משקלם העודף רק כאשר הוא הופך לסכנה בריאותית. הרבה גברים מציגים עצמם כשריריים, בעלי מבנה רחב, או בעלי עצמות כבדות. בעולם הדייטים נשמע גם על גברים "הבנויים היטב" מושג המתורגם ישר ע"י הנשים כ OK בעלי עודף משקל ניכר. ההכחשה נובעת הרבה פעמים כי הם באמת לא מרגישים את השומן הרך והנעים הזה שאצל האישה. הכרס המזדקרת לה בגאון הרבה פעמים תהיה קשה ומוצקה. שרירי הידיים והרגליים הרבה פעמים יהיו חזקים, מוצקים לא מתדלדלים כמו של הנשים. האחוז הנמוך של הגברים שהשומן שלהם בא לידי ביטוי חיצוני כמו אצל הנשים ידעו שהם שמנים וירגישו הרבה פעמים פחות מושכים, פחות יכולים וכו'. חברים יקרים, להבין שאני בעודף משקל רק כאשר אני לא מצליח לקשור את שרוך הנעל, זה כבר מאוחר מדי.

3. האם קיים הבדל בהתייחסות לאוכל ולהרגלי התזונה של הגברים לנשים? באופן מסורתי, תפקידם של הגברים היה להיות חזקים. הם נלחמו והגנו על השבט (הנשים, הזקנים והטף), הם יצאו לצוד וכו' תפקידים שחייבו אותם להיות חזקים ובכושר. ובערך מאותה התקופה קיים חוזה לא כתוב בין הנשים לגברים שהגברים צריכים לאכול את מיטב האוכל כדי להיות חזקים בשביל להגן עלינו. עד היום אנחנו יכולים לראות איך הגישה הזו קורמת עור וגידים שוב ושוב בסביבה האורבאנית שלנו ובחברה המנסה להיות שוויונית. אנחנו משכנעים את הבנים לגמור את מה שבצלחת כדי להיות חזקים כמו אבא/השוטר/החייל. מכירים את - "אתה אוכל כמו ילדה"? בנות צריכות לאכול כמו ציפור, ביסים קטנים, בעדינות, מעט. וגבר (כי הוא גבר) חייב לאכול הרבה. כשאני מסתכלת על ילדי וחבריהם המתרברבים כמה סטייקים אכלו וכמה בירות שתו ואיך הגבריות שלהם באה לידי ביטוי דרך כמויות האוכל שאכלו אני מרגישה ממש נבוכה, כי אני לא חינכתי אותם לזה. אבל אני יכולה להבין שזה קיים בתפיסה הקולקטיבית. נדיר לפגוש גישה זו אצל בנות. הגישה המסורתית שגברים צריכים לאכול הרבה ונשים מעט הביאה גם להבדלים בהתנהגות האכילה שבין נשים לגברים. נשים מנשנשות לאורך כל היום. לרוב הן לא זקוקות לארוחות גדולות, למנת בשר ברמה יומית. הן מעדיפות פחמימות, סלטים ומוצרי חלב כחלבון – הבשר מהווה חלק מתפריט סוף השבוע לחלק ניכר מהנשים לעומת זאת גברים מעדיפים לאכול במשך היום ארוחות מבושלות עם בשר בכמויות גדולות ובתוספת פחמימות (לרוב בלי ירקות), או ארוחה אחת גדולה בערב והם מנשנשים אם בכלל בשעות הערב והלילה.

4. האם קיים שוני בין השמנה "נשית" ל"גברית"? האם ידעתם שישנם שני סוגי תאי שומן? שמעתם על תאי אגס ותאי תפוח? מאחר ואני אמורה להראות רצינות כשאני כותבת כאן, למעשה מדובר בשני צורות השמנה האחת מכונה אגס והשנייה תפוח. ההבדל בין השניים הוא איפה השומן נוטה ל"הצטבר". המין הנשי ברובו, זכה בהשמנה מסוג אגס - המקנה לנו את המראה הנשי. במבנה האגס השומן נוטה להצטבר בעיקר באזור הירכיים, הישבן והרגליים. ריכוזי השומן מתחת לקו המותן יהיו חשופים פחות למחלות כמו סכרת, שבץ מוחי, יתר לחץ דם ומחלות לב. (אגב, השמנת יתר אצל נשים תשנה את מבנה הגוף למבנה התפוח, וגם השינויים ההורמונאליים עם סיום המחזור החודשי).

המין הגברי זכה בהשמנה מסוג תפוח – המזכה אותו בכרס המתחילה לבצבץ לרוב מעל גיל 30 (אם כי יש מצב שהיום אף קודם), עד שהיא מגיעה למימדים כאלה שהרופא גורם לבעליה לבחור בין הכרס לאחת מתוך רשימת המחלות המתחילה בכולסטרול גבוהה, לחץ דם גבוהה, ומסתיימת בהתקף לב או שבץ מוחי.

בהשמנה מסוג תפוח תאי השומן מתרכזים באזור הבטן העליונה, בחזה וסביב האיברים הפנימיים כמו הלב למשל. סוג השמנה זה מסוכן לבריאות, לאיכות החיים ולתוחלת החיים. נתון נוסף שעלינו לקחת בחשבון כשמדובר בהשמנת תפוח הוא שלגופנו נטייה לצבור מאגרי שומן בטניים במצבי דחק ממושכים. רמות מתח גבוהות גורמות לגוף לשחרר את הורמון הקורטיזול הגורם להצטברות מרכזית של שומן. מכאן ניתן להסיק שגברים בעלי נטייה לפתח גוף בדמות תפוח הם אנשים לחוצים. גם אם אינם מודעים לרמות הלחץ הגבוהות בהם הם נמצאים.

וכאמור, במאמר הבא תקבלו טיפים כיצד ניתן להוריד את הכרס ללא דיאטה.