רק לפני פחות משבוע, בעקבות פרשת "האם המרעיבה", העליתי פה לדיון את סוגיית חוות הדעת הפסיכיאטרית וקבילותה בבית המשפט. והנה, שוב היא עולה על הפרק - הפעם בעקבות הרצח המזעזע של נועה גולדרינג הילדה בת ה- 3 שעל פי החדש נחנקה למוות על ידי אביה.

אין מה לקנא בעו"ד הפלילי מטעם ההגנה המטפל בתיק זה. מעבר לכך שבאופן טבעי הגנה על האב לא מקבלת אהדה ציבורתי בלשון המעטה, הרי שבמקרה דנן נראה כי אסף גולדרינג הוא אדם נורמטיבי, שקול, מתוכנן, ואחד כזה שהיה מודע למעשיו לפני ובזמן ביצוע הרצח. ואם קו ההגנה העיקרי ייסוב סביב נקודת האי שפיות, צפויה לסניגור בעיה.

בדיון בהארכת מעצרו של אסף גולדרינג טען עורך דינו, כי "בשלב זה של החקירה הדבר הבסיסי הוא לשלוח את החשוד לבדיקה פסיכיאטרית שתגלה מבחינה משפטית מה היה מצבו בעת ביצוע העבירה, ומה עבר לו בראש בעת שעשה זאת".
"כל אדם ששומע על אירוע טראגי כזה מבין שמדובר במעשה טירוף, מעשה לא מובן, ושקיים פער עצום בין החשוד הנורמטיבי לבין המעשה הקשה שעשה".

אולם היום, על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית, אסף גולדרינג היה שפוי בעת ביצוע המעשה ואף עסק בתכנון מקדים לו. אומנם גולדרינג טען בחקירתו כי בשעת המעשה היה נתון להשפעתם של 35 כדורי ריטאלין אותם נטל. סביר להניח כי הוא היה מצב מודע ושפוי כשנטל אותם - ורק מעצם עובדה זו הוא סיכן בכך את ביתו - על כן עובדה זו, גם אם תוכח כנכונה, אינה אמורה לחזק את קו ההגנה.

יחד עם זאת, אם יוכח כי אסף גולדרינג השתמש בכדורים פסיכוטיים כאלה ואחרים באופן קבוע וסיסטמתי, אזי ייתכן כי ההגנה בהתאם לחוות הדעת הפסיכיאטרית תטען כי הנאשם לא היה מודע למעשיו ואולי מכאן יזכה להקלה בעונשו - על אף שמדובר במעשה כל כך מזוויע.