אני אדם שמאמין שרצונו של אדם כבודו, יש גם אלה הטוענים שרק חמור לא משנה את דעתו. אין ספק שהארוע שארע בת"א בשבוע שעבר, הרצח הנתעב בבית הקהילה ההומולסבית  בת"א היה מזעזע ומחריד, אני לא יודע כמה מהאזרחים בישראל שינו את דעתם ביחס לקהילה זו, אבל אין ספק שכל הכתבות והפרסומים שפורסמו מאז שפכו אור על קשיי הקהילה בכלל וההתמודדות הלא אנושית של צעירים וצעירות ששיכים לקהילה זו.

אתמול נערכה עצרת הזדהות המונית בכיכר רבין בת"א, נשאו שם נאומים אומנים, שרים, ואף נשיא המדינה, החשפות והזדהות כזו , כפי שלא ראינו מעולם במדינה שסועה ורב תרבותית כשלנו. היום לאורך כל היום שמעתי במהלך שידורי הרדיו, טענות של חברי הקהילה ההומולסבית על אומנים, ספורטאים, ופוליטקאים שמסיבותיהם שלהם מעדיפים עדין להצניע את נטיותיהם המיניות ועדין לא מוכנים להחשפות הזו.

הטענות היו שהם פוגעים בקהילה, שהם לא מבינים מדוע אינם מנצלים את ההזדמנות הזו לקום ולצאת בהצהרה על העדופותיהם המיניות ובכך לקדם את ענינה של הקהילה. חלק מהאמירות אף היו בוטות והאשמות כנגד אותם אלה שמעדיפים עדין להשאר ב"ארון" .

אני חייב לציין שדי הזדעזעתי מחלקם של הדוברים שלטעמי נשמעו כמו חבורת בריונים שמנסים להכתיב את רצונם על אחרים שמעדיפים לבחור בדרך הצנעה. גם לידוען או פוליטקאי או ספורטאי יש וקיימת עדין הזכות האלמנטרית לבחור איך ומתי לעשות צעד כזה או אחר, ואם בכלל.

עצם היותו ידוען לא אומרת שהוא חייב לשים את רווחתו האישית והפרטית בצד וישר להירתם למען מטרה גדולה וחשובה, תהה המטרה חשובה שתהיה. החוצפה הזו לשפוט ולצאת בהאשמה גורפת כנגד אותם אלה שמעדיפים עדין להישאר בצד לא יודעת גבולות.