נומרולוגיה בפרשה

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

לעתים כותבת התורה ביחס לעניין מסוים ללא מִסְפָּר, ובאים חז"ל ומציינים מהו הַמִּסְפָּר המדויק אליו מתייחסת התורה. לדעתו של רב, וכן גם בברייתא, השיעורין הן הלכה למשה מסיני (יומא פ/ע"א), אך לדעת אמוראים אחרים מי שקבע את השיעורים היו חכמים (ירו' פאה פ"א ה"א, טו ע"א).

להדגמת עניין זה ניתן לעיין במה שכתוב בפרשה ביחס למלך (דברים י"ז/יז'): "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים", ולא פירטה התורה כמה נשים מותרות למלך. והנה במשנה הובאה מחלוקת זו: "לא ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה; רבי יהודה אומר: מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו; ר' שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה" (סנהדרין ב'/ד'). מחלוקת תנאים זו נוגעת בלב הבעיה: האם התכוונה התורה למִסְפָּר מוגדר דווקא, או שבמכוון לא נקטה במִסְפָּר מוגדר, וממילא אין טעם לחפש מִסְפָּר מוגדר, ובמקרה זה: 18 נשים.

מתן מִסְפָּר למצוות מאפשר קביעה חד-ערכית, ביצוע ללא כל ספק. נראה שעל כן נתנו חכמים שיעורים במצוות שונות, ואחד המקרים המפורסמים הוא איסורי-שבת. חכמינו ז"ל ידעו היטב כי קיימים איסורי מלאכה שונים בשבת, ולמרות כן קבעו מִסְפָּר: 39. דוגמה אחרת לתופעה זו היא הציווי: "ורחץ במים וטהר" (ויקרא י"ד/ח'), ציווי שפירשו חז"ל ביחס ל-40 סאה מים. כיוצא בכך מונה התנא במשנה 7 משקין מטמאים (מכשירין ו'/ד'), ועל כך מובא: "אמר רבי יהושע: לא מנו חכמים שבעה משקים כמונֵי-פַּטַמים (העוסקים בבשמים), אלא אמרו שבעה משקין טמאים ושאר כל המשקין טהורין" (תרומות י"א/ב'). ניתן להוסיף בדוגמאות שונות כיצד קבעו חז"ל מִסְפָּרִים במצוות, כגון: 24 מתנות-כהונה, 4 אמות להגדרת רשות היחיד, 16 אמות להגדרת רשות הרבים, ועוד ועוד.

שאלה בפני עצמה היא האם קיים קשר פנימי בין הלכות שונות בנות מִסְפָּרִים שווים. לדוגמה, האם הַמִּסְפָּר 18 נקבע משיקול שרירותי, על פי מדרש-פסוקים, או על פי משמעותו של הַמִּסְפָּר 18 בעולמם של התנאים. כלומר, האם 18 הנשים של המלך קשורות באיזה אופן ל-18 דבר שגזרו כאשר גברו בית שמאי על בית הלל (תוספתא שבת א'/טז'), או ל-18 החוליות בגוף (אהלות א'/י'), או ל-18 הברכות המרכיבות את תפילת העמידה, או ל-18 הבגדים שמותר לאדם להציל משריפה בשבת (משנה שבת ט"ז/ד')?