לאחרונה נחשפנו לשתי פרשיות בהן ביצעו שוטרים עבירות אלימות חמורות.

 

הראשונה היא כתב האישום שהוגש כנגד קצין מג"ב רפ"ק ניר סומך, שירה למוות בבן טל, המאהב של אשתו. לאחר כמה תפניות בחקירה, הגיעו לבסוף במח"ש למסקנה כי סומך ביצע את הרצח למרות ש"לא נשקפה לו סכנה". החוקרים הפריכו את טענתו כי טל הניף לעברו מוט ברזל.

 

השנייה התרחשה בסוף השבוע האחרון כשבירושלים ירה שוטר בגרושתו, פצע אותה קשה וניסה להתאבד. נודע כי בעבר הגישה האשה נגדו שתי תלונות על איומים, כשעוד הייתה נשואה לו. מח"ש המליצו בעבר גם להגבילו לנשיאת נשק בעבודה בלבד, אך ההמלצה הוסרה לאחר הגירושים.

 

למה צריך את מח"ש?

כששוטר מקלל, מכה או חס וחלילה רוצח - הרשויות עומדות למבחן ממשי. לא רק מכיוון שמבצע העבירה הוא מי תפקידו לשמור על החוק והסדר, אלא גם מכיוון שאלה שחוקריו נמצאים איתו באותו צד של המתרס. בדיוק לשם כך הוקמה המח"ש.

 

המחלקה לחקירות שוטרים היא מחלקה בפרקליטות המדינה שתפקידה לחקור האשמות בדבר עבירות פליליות שבוצעו על ידי אנשי משטרת ישראל. המחלקה מקבילה לגופים אחרים בעולם, שתפקידם לשמור על טוהר הכפיים בגופים משטרתיים.

 

בעבר מי שחקר את השוטרים הייתה היחידה המשטרתית לחקירות פנים, שהייתה נתונה לביקורת בכך שהיא למעשה חוקרת את עצמה. בעקבות דו"ח של מבקר המדינה והציבור הוקמה מח"ש בשנת 1992 וסמכויותיה הוקנו לה מכוח סעיפים 49ט ו-49יא לנוסח החדש של פקודת המשטרה משנת 1971.

 

מח"ש עוסקת בחקירת עבירות פליליות שהעונש עליהן עולה על שנת מאסר, ורבן מתמקדות בעבירות של טוהר המידות, או שימוש בכח שלא כדין מצד שוטרים כלפי אזרחים.

 

ביקורת כלפי מח"ש

למרות שבמקרה של סומך, מח"ש שיחקה תפקיד נייטראלי עד הסוף והחליטה להעמידו לדין על רצח, יש בליבי לא מעט ביקורת כלפי הגוף שחוקר שוטרים.

 

ראשית, צריך להכיר בעובדה כי היחידה לחקירת שוטרים -הם שוטרים לכל דבר! המשטרה פשוט "הלוותה " אנשים למשרד המשפטים, ובסיום תפקידם הם חוזרים לשרת משטרת ישראל. זה יכול להסביר מדוע רוב התלונות נסגרות. הרי אף אחד לא רוצה לפתוח תיק נגד מי שעלול להיות המפקד שלו בעתיד .

 

סיבה נוספת לכך שרוב התלונות המוגשות ליחידה לחקירת שוטרים נסגרות, היא שפתאום צצים מזכרים שתומכים בגרסת השוטר. ברוב המקרים לאזרח הקטן אין ראיות נוספות (או שאין לו יכולת להשיג אותן) וכך לא מוגש כתב אישום נגד השוטר .

 

במקרה של השוטר שירה בגרושתו, לא נעשתה חקירה יסודית במח"ש. למרות תלונה שהוגשה כלפי השוטר על אלימות -אפילו מילולית בלבד - היה על מח"ש לחקור את הנושא לעומק וחובה לקחת ממנו את הנשק. אם היה מדובר באזרח, הנשק היה נלקח באופן מיידי והנושא היה מועבר לטיפול במשרד הפנים .

 

במקרה של ניר סומך, די תמוה מדוע החליטו במח"ש להגיש נגדו כתב אישום בגין רצח, לאחר שכל החקירה נטען כי הוא יואשם בהריגה. המעצר של אשתו בגין טענה כי שיבשה ראיות, לא הובילה לדבר ונראה כי זה בסך הכל היה תרגיל כדי שהקצין יודה ברצח