"אזרחי ישראל! היום,סמוך לשעה שתיים אחרי הצהריים פתחו צבאות מצרים וסוריה בהתקפה נגד ישראל.הם ערכו סדרה של התקפות מן האוויר, בשריונים ובארטילריה. צה"ל נלחם והודףאת ההתקפה. לאויב נגרמו אבידות רציניות".

ציטוט זה נשמע מפיה של ראש ממשלת ישראל הגברת גולדה מאיר ז"ל, היום לפני 36 שנים, היום היה יום שבת בעיצומו של יום הכיפורים בשעה 13:55 כאשר 5 דיווזיות מצריות חוצות את התעלה וכובשות את קו המעוזים, ו3 דיווזיות סוריות חודרות לרמת הגולן  ומגיעות ללב הרמה.

מלחמת יום הכיפורים היתה נגועה בחטא ומחדל
1- חטא היוהרה
2-מחדל המודיעין.

עם סיומה של מלחמת ששת הימים, כאשר מדינות ערב הוכו מכה ניצחת , מה שגרם למדינת ישראל להרחיב את גבולותיה שכללו את מרחבי סיני, רמת הגולן, הגדה המערבית והחשוב ביותר איחודה של ירושלים.
התמונות הזכורות ממלחמה זו אלה מאות שילדות עשנות ונטושות , ואלפי זוגות נעליים זרוקות על הקרקע שסימלו את המכה וההשפלה שספגו מדינות ערב וכמובן התמונה הבלתי נשכחת של הגנרלים נכנסים לעיר העתיקה.
אותה תחושת אופוריה זרעה למעשה את אותו חטא יוהרה שעלה לנו ביוקר, ותפס אותנו למעשה עם המכנסיים למטה, כאשר  גם הדרג המדיני וגם הדרג הצבאי היו שבויים בתחושה שצבאות ערב לא יעזו לפתוח במערכה נגד ישראל.
המחדל הנורא ביותר הוא של קהיליית המודיען, שלמעשה היו בידיה  כל הסימנים המעידים על התכוננותן של מצרים וסוריה למלחמה, מה שאף הביא לביקור חשאי של חוסיין מלך ירדן לפגישה עם גולדה ב25 לספטמבר, בה הוא טען שמצרים וסוריה עומדות לפתוח במלחמה נגד ישראל.
גם פגישתו של ראש המוסד זמיר עם אישיות מצרית רמת  דרג
אשרף מרואן ערב המלחמה, שסיפר שלמחרת תיפתח מלחמה רק לא נקב בשעה, בקהיליית המודיעין פירשו את השעה  כאור אחרון לפני יציאת השבת.
ולא הפריע לאמ"ן להוציא הודעה בזו הלשון ב5 לאוקטובר
" הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש הלחימה היא נמוכה"
והנגזרת היא שסוריה לא תצא למערכה לבדה.
והרשימה עוד ארוכה.
למזלנו צה"ל שלנו הצליח להפוך את הקערה על פיה, וערב הכרזת הפסקת האש ב24 לאוקטובר 1973 צה"ל היה מרוחק 101 ק"מ מפאתי קהיר, כאשר שום כוח צבאי לא מפריד בינו לבין הבירה המצרית, ובחזית הצפון צה"ל היה במרחק של 35 ק"מ מפאתי דמשק.
הכרזת האש שנכפתה עלינו ע"י האו"ם כאשר ברה"מ  איימה להכניס את כוחות ברית וארשה  להתערב באיום קובנציונאלי וגרעיני מה שהכניס את ישראל עצמה לכוננות גרעינית.
המלחמה הזו גבתה את חייהם של 2656 חיילים,7251 פצועים,294 שבויים.
אפשר לומר שאותם חיילים שנהרגו במערכה זו
"במותם ציוו לנו את החיים".
יהי זכרם ברוך.
האם למדנו משהו מאותה מלחמה?
כנראה שלא.