שולחן-השבת

 

 

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

 

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

 

קדושת השבת

 

 

שתי פעולות השבת בגוף ובנשמה

 

 

בפרשתינו מסופר על השבת האלוקית בימי בראשית - לכן מאמרינו השבועי יעסוק בשבת ובקדושתה.

 

א. מצוות[1] שבת מופנות גם לגוף הגשמי וגם לנשמה הרוחנית:

 

1) לגוף - המצווה לאכול ולשתות, להתענג, לברך על היין, להדליק נרות שבת - מעשים גשמיים שבימי חול הם דברי רשות וחולין, אבל בשבת הם מצווה וקדושה.

 

2) לנשמה - להוסיף בלימוד תורה, תפילה ועבודת ה', ולהתעלות בדרגות רוחניות.

 

 [והן כנגד שתי מצוות השבת: 1) מצוות עשה, "זכור[2] את יום השבת לקדשו", להזכיר ולקדש את השבת על היין ועוד - נעשה בעיקר בגוף. 2) מצוות לא תעשה, "שמור[3] את יום השבת לקדשו", למרות שעל-פי הפשט מצווה זו מופנית לגוף, שיפרוש ויתנזר ממלאכת חולין בשבת, מוסבר בחסידות[4] שבזכות השמירה נמשכים כוחות רוחניים מאוד נעלים (אפילו הרבה יותר מאלו שבמצוות עשה) הניתנים לנשמה.

 

פעולת השבת בגוף ובנשמה שונה והפוכה: לגוף נמשכת ויורדת הקדושה מלמעלה למטה, ומקדשת את הגוף והדברים הגשמיים; ואילו הנשמה זוכה להתעלות מלמטה למעלה, לעולמות והיכלות קדושה עליונים ונשגבים[5]].

 

שתי זמנים בשבת

 

 

ב. אף[6] ששתי הפעולות קיימות בכל שעות יממת השבת, כל אחת מהן מודגשת בעיקר בזמן אחר, ואין השבת מקשה אחת מבחינת פעולתה הרוחנית[7] - אך יש דעות שונות בענין:

 

יש אומרים[8] שהמשכת הקדושה לגוף הגשמי עיקרה בליל שבת וההתעלות לקדושה העליונה של הנשמה עיקרה ביום השבת; ויש אומרים[9] שבליל שבת העיקר התעלות הנשמה וביום השבת העיקר המשכת הקדושה בגוף[10].

 

חז"ל אומרים[11] שסעודות שבת הן כנגד שלושה האבות - אברהם יצחק ויעקב, אך יש שתי שיטות בענין: יש אומרים[12] שבסעודת ליל שבת קיימת בחינת אברהם, בסעודת בוקר השבת יצחק, ובסעודת השלישית שאחר הצהרים יעקב. ויש אומרים[13] שבלילה יצחק, בבוקר אברהם ובמנחה יעקב.

 

שתי השיטות מתי זמן המשכת הקדושה לגוף ומתי זמן ההתעלות של הנשמה (בלילה או ביום), מקבילות לשתי השיטות מתי זמן אברהם ומתי זמן יצחק (בלילה או ביום):

 

השיטה האומרת שבלילה העיקר בהמשכת קדושה בגשמיות וביום העיקר בהתעלות הרוחנית נשמתית, סוברת שהלילה כנגד אברהם, שהוא עסק בהבאת האמונה בה' אל גויי העולם, כלומר המשכת קדושה לעולם הגשמי (ספירת החסד), והיום כנגד יצחק שהוא עסק בהתעלות והתקדשות רוחנית של נשמתו (ספירת הגבורה).

 

והשיטה האומרת שבלילה העיקר התעלות רוחנית של הנשמה וביום העיקר המשכת קדושה בגוף, סוברת שהלילה כנגד יצחק שעסק בהתקדשות רוחנית פנימית נשמתית, והיום כנגד אברהם, שעסק בקידוש העולם הגשמי.

 

שתי גישות בעבודת ה'

 

 

ג. המחלוקת בין השיטות מבטאת הבדל רעיוני מה קודם בעבודת ה':

 

יש אומרים שבשביל לתת לנשמה להתעלות צריך שתחילה הגוף הגשמי יספוג קדושה ורק כך הוא לא יפריע לנשמה, לכן ראשית יש לשים דגש לקדושת הגוף במצוות השבת, ורק אחר-כך מגיע העת לשים את הדגש על שקידה ועיון בתורה ועבודת התפילה, וזו השיטה האומרת שבליל שבת הדגש הוא על עבודת אברהם להביא קדושה בעולם הגשמי ורק בבוקר הדגש הוא על עבודת יצחק בהתקדשות הנשמה;

 

ויש אומרים שבשביל שהגוף יספוג קדושה צריכה הנשמה להתמלאות בכוחות קדושה רוחניים, לכן ראשית יש לשים דגש בענינים רוחניים נשמתיים, לימוד תורה, עבודת התפילה ועוד, ורק לאחר שנשמת היהודי זכתה במטען רוחני אלוקי נעלה, מגיע העת להתמודד עם הדברים והתאוות הגשמיות ולהקפיד על עשיית מצוות גשמיות ולקדש את הגוף הגשמי - וזו השיטה האומרת שבליל שבת הדגש לעבודת יצחק ובבוקר לאברהם[14].

 

הכרעת החסידות

 

 

ד. בתורת[15] החסידות מכריעים בין השיטות כך:

 

העבודה בליל שבת לקדש את החלק התחתון שבאדם - הגוף והנפש והבהמית, כמו אברהם אבינו שהביא קדושה בגשמיות, אלא שהתקדשות זו מוגבלת יחסית שכן הכלים של היהודי מוגבלים ומצומצמים ואין ביכולתו להתעלות ולהגיע לאטמוספרות רוחניות מאוד גבוהות (עולם האצילות וכוח האין-סוף);

 

העבודה ביום השבת להוסיף קדושה והתעלות בחלק העליון שבאדם - בנשמה האלוקית, כמו יצחק אבינו שהתעלה בקדושה. ולאחר מכן, כשהנשמה ספגה כוחות קדושה כה נעלים בבוקר השבת, מגיע שלב נוסף בהתקדשות הגוף, בו היהודי מוסיף ומתעלה לדרגות יותר עליונות (עד לעולם האצילות וכוח האין-סוף).

 

סוגיה זו נידונה בהרחבה ובהיבטים רבים מגוונים ומרתקים בספרי השבת בקבלה ובחסידות חלק א, עמוד 79 ואילך. ושם מובאת גם הערת הרה"ג לעמבערג, אב"ד מאקווא בנדון.

 

מקורות: צויינו באריכות בספרי השבת בקבלה ובחסידות חלק א, עמוד 79.

 

כתובת האיי. מייל. שלי לתגובות:   rabayyk@zahav.net.il

  

 

---

[1]

רבינו בחיי לפרשת בשלח, פרק טז, פסוק כה. רמב"ן בפרשת יתרו, פרק כ, פסוק ח. פרי עץ חיים, שער השבת, פרק ו. פרק יז. פרק כא. נהר שלום, הקדמת רחובות הנהר, דף ח, עמוד א. סדור בית יעקב, שחרית לשבת. סידור עם פירוש המילות עפ"י דא"ח, דף קפח. דף קעג, עמוד א ואילך. דף קצט, עמוד ג ואילך. מאמרי אדמו"ר הזקן - הקצרים, עמוד תקמו-ז. המשך תרס"ו, עמוד תקמד. המשך תרע"ב, חלק ב, עמודים א'צח. א'קכז. לקוטי לוי יצחק, שמות-דברים, עמוד שסח. לקוטי שיחות חלק כ"א, עמוד 86. תורת מנחם חלק י, עמוד 158. שיחת פרשת נשא, תשל"ט, סעיפים: י. לו-ז. התוועדויות תשמ"ה, חלק ה, עמוד 2822.

[2]

פרשת יתרו, פרק כ, פסוק ח.

[3]

פרשת ואתחנן, פרק ה, פסוק יב.

[4]

סידור עם דא"ח, דף טז, עמוד ב. דף ריט, עמוד ג (ודווקא מפני ששורשו גבוה מהעשה, קיומו הוא "בשב ואל תעשה .. לפי שלא יכול להתלבש כי-אם בלאו, ולא בהן").

[5]

בסיום ספר התניא מכונות שתי פעולות אלו חיצוניות ופנימיות - "חיצונית השבת הוא שביתה מעשיה גשמית. ופנימיות השבת היא הכוונה בתפלת שבת ובתלמוד תורה לדבקה בה' אחד" ["ובחינת שמור בפנימיות היא שביתה מדיבורים גשמיים כמו ששבת ה' מעשרה מאמרות שברא בהם שמים וארץ גשמיים"].

[6]

תורה אור, דף עג, עמוד א. המשך תרס"ו, עמוד תקמד.

לכן מי שחלל רגע אחד מהשבת (בהיתר או באיסור) אסור לו לחלל רגעים אחרים, ומי שהתגייר באמצע השבת חייב לשמור על הרגעים הבאים, שכן כל רגע שבתי הוא מציאות עצמאית (לקו"ש, חלק ח, עמוד 50-1. להעיר משולחן ערוך הרב, סימן קלא, סעיף ו.

[7]

זה עומק דברי הפסוק (הנאמר בבוקר השבת) "עולת שבת בשבתו", שיש שתי שבתות, כלומר שתי דרגות קדושה: 1) "שבת" [מוחין דאצילות], 2) "בשבתו" [מוחא סתימאה דעתיקא קדישא], ומדרגת שבת מתעלים ("עולת") לדרגת בשבתו היותר עליונה. לכן בשבת מקרבים שני כבשים, כנגד ההתעלות בשבת עצמה (פירוש המילות, דף עט. יהל אור, עמוד תרכז. ועיין זוהר ב, קלח,א. מים רבים תרל"ו, עמוד צ).

[8]

ראה זוהר חלק ב, דף קלח, א. סידור עם דא"ח דף רא, עמוד ד. ספר המאמרים פר"ת, קסה. בסידור מתרץ את הסתירה כך: "אין זה אלא בחינת העלאה דלצורך ירידה".

[9]

סידור עם דא"ח, דף קסט, עמוד א. דף קצב, עמוד א. דף רה, עמוד א. יהל אור, עמוד תרכט. תורת מנחם, חלק חי, עמוד 331.

[10]

לכאורה כך מסתבר שכן לילה הוא בחינת 'מקבל' לכן אז העולם מתעלה לקבל, ואילו יום הוא בחינת 'משפיע' לכן אז השפע יורד לעולם.

[11]

מיוסד על דברי התלמוד במסכת שבת דף קיח, עמוד א-ב. ומפורש בזוהר חלק ב, דף פח, עמוד ב.

[12]

כן משמע בזוהר שם. סידור עם דא"ח דף רא, עמוד ד. ילקוט יצחק, עמוד 42. ספר המאמרים פר"ת, עמוד קסח.

 

[13]

פרי עץ חיים, שם, פרק יז. וגם בסדר שלוש התפילות - אברהם תיקן שחרית ויצחק מנחה.

[14]

או בלשון אחר מה קודם: סור מרע לפני ועשה טוב, או ועשה טוב לפני סור מרע.

[15]

פירוש המילות, דף נ, עמוד ב. ועוד. וראה התוועדויות תנש"א, חלק א, עמוד 186. תורת מנחם, חלק י, שם.