נקמה מתוקה

בגינת הבית הלכו ונשלמו ההכנות למסיבה. שולחנות עגולים, מכוסים מפות מעומלנות, מפיות וסכו"ם, פוזרו משני עברי השביל המרוצף המוביל אל הבית. בפינת המזנון עשו אנשי הקייטרינג את הכנותיהם האחרונות. בעל הבית עבר והדליק בעזרת מצית אלקטרוני את פנסי הגז האמורים לחמם מעט את האורחים בערב הירושלמי הקריר.

תזמורת צנועה בת שני נגנים כבר החלה להשמיע צלילים נעימים. ליד התזמורת ניצב שולחן עגול ועליו תמונה גדולה של חתן-כלה צעירים ויפים. ליד התמונה היה מונח גם אלבום חתונה גדול ומהודר וראשוני האורחים, שנתקבלו במאור פנים על ידי המארחים, כבר דפדפו בו.

עד מהרה נקבצו מרבים המוזמנים, עמדו בקבוצות ושוחחו ביניהם. המארחים, הלבושים בהידור אמריקאי, הסתובבו בין הקבוצות וניכר היה שהם נרגשים. שוב ושוב הסבירו כיצד ספרו ולא ספרו להורים על העומד להתרחש.

דקות אחדות לאחר השעה שמונה הגבירה התזמורת את עוצמתה והקהל נתבקש לקבל במחיאות כפיים את הזוג החוגג ששים (!) שנה לנישואיו.

בני הזוג, לבושים במיטב מחלצותיהם, זקופים וחייכניים, פסעו לאיטם, שלובי זרוע לאורך השביל. כאשר התקרבו אל הקבוצה הראשונה החלו החיבוקים, הנשיקות וקריאות ה"מזל טוב !" כך עברו מקבוצה לקבוצה, מקבלים בחיוך ובתודה את הברכות לבריאות טובה, נחת ואריכות ימים שנשמעו מכל עבר.

לאחר שוך ההתרגשות הראשונית נתבקשו כל האורחים לתפוס את מקומותיהם. בעל הבית, חתנם של ה"חתן-כלה", פתח בהודיה לאורחים שהגיעו מקרוב ומרחוק וסיפר על רצונם לחגוג להורים שזכו להגיע לששים שנות נישואים.

לאחר מכן נגשה למיקרופון אשתו,בתם היחידה של בני הזוג, לברך. היא תארה בחרוזים יפים באנגלית את דרכם של הוריה מן העיירה הצ'כית הקטנה, דרך מוראות השואה, וההגירה לארצות הברית, בה נישאו לפני ששים שנה. אחר כך המשיכה בתיאור עבודתם הקשה בשנים הראשונות שם ועל המשפחה היפה שהקימו לעצמם. היא אמנם בת יחידה אך לה כבר נולדו ארבעה ילדים אשר מהם זכו, ער כה, לשלושה נכדים (נינים להוריה). הבת עלתה ארצה ובנתה את ביתה בירושלים. כעשר שנים לאחר מכן הצטרפו אליה ההורים ובנו להם קומה נוספת מעליה. המשפחה הענפה התערתה בארץ ורואה בה את ביתה.

אחת הנכדות עלתה גם היא לברך וספרה על הקשר המיוחד שיש לה עם סבה וסבתה. שיאו היה בטבעת עתיקה ויפה שהעניקה לה סבתה והיא עונדת אותה בגאון על אצבעה.

לאחר שסעדו האורחים את לבם בארוחה המשובחת והמגוונת שהוכנה עבורם נתבקש בעל השמחה לשאת את דברו. הוא פתח בהומור ואמר "מאחר ויש כאן רק אישה אחת שהייתה בחתונתנו המקורית, אספר לכם מעט עליה..." והמשיך לתאר כיצד אספו את עצמם ניצולי השואה ממשפחתו והתחילו חיים חדשים בארצות הברית. "מי חלם אז שבעוד ששים ושתיים שנים נחגוג את יום נישואינו בירושלים, במדינת היהודים, עם נכדים ונינים לתפארת !" היו מילות הסיום שלו.

אי אפשר היה שלא להתרגש מן המעמד המיוחד הזה ואצל רבים מן האורחים נצצו דמעות בעיניים. המחשבות על העבר היהודי הקשה, השואה והתקומה המגולמים כל כך חזק במשפחה הזו, היו בלתי נמנעות.

בסוף הערב, כאשר נגשנו להיפרד אמרתי לבעל השמחה "אתה ניצחת את היטלר".

"את צודקת" ענה לי בקול רך "אבל המחיר היה כבד מאוד !" הוסיף והכאב ניבט מעיניו.

כבד, חשבתי בלבי אך הנקמה בכל זאת מתוקה היא.