שולחן-השבת

 

 

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

 

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

 

פרשת נח

 

חיים נצחיים

 

 

 

שינויים באורך-החיים

 

 

 

בראשית ימי האנושות, באלפיים השנים הראשונות של העולם, חיו בני האדם בממוצע קרוב לאלף שנה, הרבה יותר מאורך החיים בשנים היותר מאוחרות - מדורו של אברהם אבינו עד עצם היום הזה - שממוצע אורך החיים הוא פחות ממאה שנה, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה".

 

חזון הנביאים מגלה שבאחרית הימים יתארכו החיים הרבה יותר אפילו מבימי הבראשית, עד לאורך חיים הבלתי-נתפס של 'חיי נצח' - "בלע[1] המוות לנצח גו'" כלל לא יהיה מוות, ובני-ישראל יחיו לנצח נצחים[2]!

 

ולכאורה צריך להבין: הלא אורך-חיי מוצר מצביע על עוצמת כוחו ויכולותיו של היצרן, ככל שהמוצר מחזיק מעמד זמן יותר ממושך והוא עמיד בפני מזיקים ומפריעים - יוצרו יותר חזק ומוצלח; אם-כן היות שהאדם נברא מהקב"ה האין-סופי והלא-מוגבל, הוא היה צריך לחיות לנצח, וכיצד בכלל יש חולי, קלקול ומוות באדם, דבר המצביע לכאורה על פגם וליקוי בכוח היצרן ח"ו?!

 

לכן ברור אפוא שחולי ומוות אינו נובע מקלקול ופגם בייצור, שהרי במעשה האלוקי אין שום ליקוי, אלא החולי והמוות הם חלק מהכוונה האלוקית עצמה:

 

 

שנות חיים - בהתאם לתפקיד

 

 

 

הקב"ה ברא את העולם וברואיו לשם כוונה ומטרה. כל ייצור לא נברא סתם כך ביד המקרה ובכוח הטבע, אלא הוא נוצר במכוון מאת ה' למטרה מוגדרת: "לתקן עולם במלכות ש-ד-י" שיתגלה אור ה' בגאולה האמיתית והשלימה, וכל יצור ביקום ממלא שליחותו בדרכו שלו המיוחדת - יהודי בתיקון העולם, גוי בסיוע ליהודי וכו'.

 

הקב"ה הקציב לכל נברא ונברא שנות חיים כדי להספיק למלא את שליחותו בעולם בדרך טבעית ורגילה, וכשהכל מתנהל במישרין - כשהנברא ממלא ומשלים את ייעודו - בתום המועד המתוכנן הוא מסתלק מן העולם.

 

[אך[3] אדם-הראשון נברא בתחילה במטרה שיחיה לנצח, כי עליו הוטלה המשימה לתקן את כל העולם, והוא היה צריך לקבל את התורה והמצוות ומיד בסיום עבודתו בהשלמת תיקון העולם, היה ממשיך לחיות בעידן השני של העולם - בו ניתן השכר על העבודה, אך מפני שחטא נענש ונתקצרו ימיו והשתנתה התוכנית האלוקית].

 

אולם, יכולים להיות שינויים בקצבת החיים המקורית שניתנה לאדם - הן לאריכות הימים והן לקיצור החיים:

 

אריכות החיים: יש מי שחי שנים ארוכות ומאושרות כשכר על מעשיו הישרים והטובים. מסופר בתלמוד[4] על אשה שנקראה "מרים מגדלת הילדים" שבשל סיבה מסויימת נפטרה מהעולם טרם זמנה ולא מימשה את קצבת חייה ותפקידה, ושנות חייה ניתנו לתלמיד חכם המעביר על מדותיו ("צורבא מרבנן דמעביר במיליה"), כדי שימלא גם את תפקיד אותה אשה.

 

[הדברים[5] נכונים גם בנוגע לחלק בגן-עדן: אברהם אבינו[6] קיבל את החלק בגן-עדן של הרשעים שהכעיסו את ה' (בעשרת הדורות שמנח), כי לכל אדם, גם לרשע יש חלק בגן-עדן, אלא שהרשע 'הפסיד' חלקו, והצדיק - שניסה לקרב את הרשע, כאברהם שפירסם את שם ה' בעולם - זוכה בגן-עדן של הרשע].

 

קיצור החיים: אדם שאינו ממלא את תפקידו וייעודו בעולם, עלול להיגזר עליו שיפסיד את שנות חייו, כדברי המדרש[7] "על-ידי יצר-הרע השנים מתקצרות", או בשל סיבה אחרת, כפי שמספרים חז"ל על "חנוך" שעוד בטרם מלאה קיצבת חייו "מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו" כתרופת-מנע, שלא יחטא ויקלקל במעשיו (כי "בדעתו לשוב להרשיע").

 

תיאורטית יכול להיות מצב הפוך, שהמקדים לסיים תפקידו בעולם מת קודם זמנו, כפי שמסופר על רבי טרפון[8] שכשהיה חולה ובואו חבריו לבקרו ביקשה מהם אמו של רבי טרפון שיתפללו לרפאותו, בזכות הידורו במצוות כיבוד אם בצורה מופלאה! אבל חביריו דחו דבריה ואמרו שעדיין 'לא הגיע לקיום חצי מצוות כיבוד הורים'! סיבת הדבר שבעת היותו בסכנת-חיים חביריו דיברו בגנותו ולא בזכותו, כי חששו שאם קיים מצוות כיבוד הורים בשלימות - סיים תפקידו וחייו בעולם, לכן פסקו שעדיין לא קיים את המצווה במילואה, ואדרבה דווקא לכן ימשיך לחיות בעולם, כדי לקיים את המצווה בשלימות.

 

 

אריכות ימים בזכות התורה והמצוות

 

 

 

התלוּת בין בריאות הגוף ואורך החיים למצב הרוחני של האדם, צדיק או רשע, אינו מובן ומתקבל בדעת ובשכל האנושי, שהרי מה הקשר בין חוזק הגוף לשמירת המצוות, אריכות הימים של פלוני וקיצור הימים של אלמוני מתקבלים על הדעת כמנהגו וטבעו של עולם, ולא כפעולה אלוקית התלויה במצוות?!

 

אדרבה, שואל רבינו בחיי[9], בדרך הטבע צדיק הירא ופוחד מה' והוא דואג על קיום המצוות ורוב עיסוקיו בענינים קדושים של תורה ומצוות, ממילא גופו צריך להיות חלש בהשוואה לרשע שאין לו יראת ה' והוא שומר על בריאות גופו ("התענוגים מרחיבין לבו של אדם וממשיכין ומאריכין ימיו"), לכן העובדה שהצדיק מתברך באריכות ימים והרשע להיפך היא "נס גמור והוא הנסתר מעיני הבריות, שאינם רואים בזה אלא מנהגו של עולם וטבעו".

 

 

וממשיך רבינו בחיי ומסביר שמה שרואים שלא כל צדיק מאריך ימים ולא כל רשע ימיו קצרים, זאת משום "שאינו צדיק גמור ואינו רשע גמור". סיבה נוספת: הרשע מקבל שכרו בעולם הזה כדי שלא יקבל שכר בעולם הבא, ודווקא הצדיק לעיתים אינו מקבל שכרו בעולם הזה, כדי להרבות שכרו בעולם הבא.

 

 

קיצור החיים במרוצת הדורות

 

 

 

נחזור לעניננו - השינויים באורך החיים בין הדורות - יש להבין מדוע השינוי הגדול בין חיים ארוכים של מאות שנים לחיים באורך כמאה שנה, החל דווקא בדורו של אברהם אבינו: למה בדורות הראשונים, לפני דורו של אברהם שפירסם את האמונה בא-ל אחד, חיו הרבה יותר שנים[10]?

 

יש מפרשים[11] שבדורות הראשונים הוטל על בני האדם מטלות גדולות בתיקון העולם - לכן ניתנו להם חיים ארוכים, וככל שחלפו הדורות פחתו וצומצמו המטלות, לכן קוצרו החיים.

 

סיבה נוספת לאריכות ימיהם בשל זכויותיהם ביחסים בין אדם לחבירו, הן בשלום ואהבת הבריות, ככתוב "ויהי כל הארץ עם אחד ושפה אחת", והן בשל זכויותיהם בגין כיבוד הורים, כפי שסיפר אליהו הנביא[12]: פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים ובא תלמיד אחד ושאל אותי מפני מה נשתנו דורות הראשונים מכל הדורות, שרבו ימיהם והאריכו ימים ושנים? אמרתי לו: הם האריכו שנים כדי שיוכלו לעשות גמילות חסדים זה עם זה: 'שת' זן ופרנס את אביו 'אדם'. 'אנוש' כלכל את אביו 'שת' וכו'.

 

הרמב"ן[13] מציג הסבר נוסף לקיצור החיים במרוצת הדורות - קלקול העולם: גם אחרי שנקנס אדם הראשון שיהיה בן-מוות, טבע גופו היה בריא וחזק, ולכן חי קרוב לאלף שנה, אבל קלקול העולם על-ידי המבול ומעשה בני האדם (הפגיעה באקלים, באוויר) החלישה את גופי בני-האדם וכך ברבות השנים הלכו והתקצרו ימיהם[14]. ואכן אנו מבחינים בירידת הדורות כבר בתקופת המקרא: עשרת הדורות הראשונים נמשכו 1656 שנה ואילו עשרת הדורות השניים נמשכו רק 340 שנה.

 

"זן אותם בחסדו"

 

 

בלקוטי שיחות מוסבר ביאור נפלא לאריכות הימים של הדורות הראשונים[15]:

 

ממעמד מתן תורה ואילך הקב"ה זן וכלכל את העולם במדות החסד והדין, לכן אורך החיים הוגבל, בהתאם לשכר ולעונש על קיום התורה, המצוות והמעשים טובים, אבל בדורות הראשונים שלפני מתן תורה העולם ניזון רק בחסדו של ה' (כדברי חז"ל[16]) ומדת חסד זו, היא דרגה אלוקית עליונה ונשגבת, שאינה מושפעת ממעשה האדם ולכן אינה מפחיתה חיים לחוטאים ואינה מוסיפה חיים לצדיקים.

 

הרי בעצם הקב"ה הוא אין-סופי ולא מוגבל וכל העולם וברואיו נחותים לאין-ערוך ממנו, לכן ברור שלעבודת האדם אין שום ערך ותפיסת מקום לגבי ה', כדברי הנביא[17] "אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו. אם צדקת מה תתן לו ומה מידך יקח"; אלא שממתן תורה "הקב"ה השפיל עצמו לעולם, כדי שיהיה נוגע לו עבודת התחתונים"[18], ולכן מעשה המצוות משפיעים על אורך החיים,

 

אבל לפני מתן תורה היה המצב המקורי כפי שהקב"ה נעלה ונשגב מעל העולמות ואין בינו לעולם ולאדם שום קירבה וערך, לכן בשנים ההם למרות שלא היו לאנשים זכויות של התורה הקדושה ואדרבה הכעיסו את ה' בעבודה זרה, הם האריכו ימים ושנים, כי הם ניזונו מחסדו של הקב"ה[19].

 

 

חיים נצחיים

 

 

 

לעתיד לבוא לא יהיו מחלות ומוות וישראל יחיו לנצח נשמות בגופים, כדברי המדרש7 "בעולם הזה השנים מתקצרות, אבל לעתיד לבא בלע המות לנצח גו'", זאת ועוד, אומר הרבי[20] כל מציאות הברזל וכלי המלחמה המקצרים את החיים יתבטלו, ככתוב "וכתתו חרבותם לאתים גו'", ובני ישראל יחיו לנצח נשמות בגופים - סיבת הדבר:

 

כל ענין המוות נובע מהאור האלוקי הקיים בעולם, שהעולם מושפע מכוח הגבול וממילא יש לו קצבה, וכן הוא נותן מקום ליצר הרע המקצר את ימי האדם, אבל בימים ההם העולם ינק מהכוח האלוקי הלא מוגבל, מדת החסד הנעלית - לכן לא יהיה גבול להשפעת החסד והחיים לנבראים.

 

זאת ועוד: באחרית הימים יינתן השכר על קיום התורה והמצוות, וכיוון שלתורת ה' ולמצוותיו כוח על-טבעי ולא מוגבל, לכן כשמקיימים אותם, מתחברים לכוח האלוקי שמעל כל ההגבלות, ובטלות כל המניעות והעיכובים. הכוח של התורה הוא בלי גבולי, לכן השכר למקיימיה אף הוא לא גבולי, לכן יחיו חיי נצח.

 

כתוב בספרי חסידות[21]: הנבראים הקיימים בעולם שהוא מוגדר במקום ובזמן לא יכולים לחיות לנצח, שהרי הם נמצאים בגדרי הזמן, לכן דרשו חז"ל על הפסוק[22] "למען יאריכון ימיך", "לעולם שכלו ארוך", שהכוונה לעולם הבא וימות המשיח, שאז יושפע בעולם כוח האין סוף של התורה ובכוחו יחיו חיי נצח. ויהי רצון שנזכה לגאולה השלימה, בקרוב ממש.

  

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות שיתקבלו בשמחה: ryk613@gmail.com

---

[1]

ישעיה, פרק כה, פסוק ח.

[2]

יש אומרים שמספר השנים המנויים בתורה אינה כמו מנין השנים שלנו, אבל כבר דחו זאת גדולי ישראל בטיעונים רבים (לדוגמא בילקוט מעם לועז, חלק א, עמוד קצט).

[3]

בית האלוקים, שער היסודות, פרק לא.

[4]

מסכת חגיגה, דף ד, עמוד ב.

[5]

על פי דברי הגמרא במסכת חגיגה, דף טו, עמוד א הענין מבואר ומסומן בלקוטי שיחות חלק טו עמוד 70 - ובמסקנא ביאור שם בדרך אחרת.

[6]

מסכת אבות, פרק ה, משנה ב.

[7]

מדרש תנחומא יתרו פרק יז.

[8]

פסיקתא רבתי, פרשה כג.

[9]

הקדמה לפרשת כי תשא.

[10]

במורה הנבוכים (ב מז) כתוב שרק האנשים היחידים המוזכרים בתורה חיו מאות רבות בשנים (בגלל מזונו והנהגתו, או על דרך המופת ונוהג מנהגו), אבל שאר בני דורם "חיו ימים טבעיים רגילים". אבל הרמב"ן בפרשתינו חולק ואומר שכל בני דורם חיו שנים רבות מאוד.

[11]

אור החיים, פרק.. פסוק..

[12]

תנא דבי אליהו, פרק טז.

[13]

בראשית, פרק ה, פסוק ד.

[14]

ומוסיף הרמב"ן ש"הצדיקים בדורותם יראת ה' תוסיף בהם ימים".

[15]

לקוטי שיחות חלק טו, עמוד 66. קונטרס ומעין, מאמר ח.

[16]

פסחים, דף קיח, עמוד א.

[17]

איוב, פרק לה, פסוקים ו-ז.

[18]

כי מדובר על הדרגה של סדר השתלשלות, מעשר ספירות דאצילות ששם נוגע עבודת התחתונים.

[19]

ובלשון הקבלה : "קודם שחטא אדה"ר היו החיים מאריך-אנפין, לכן היו חיים ארוכים, ואחר שחטא היו ימיו 120 שנה מסטרא דזעיר אנפין" (כתבי האריז"ל, שער מאמרי רז"ל - מדרשים).

[20]

עשרה בטבת וש"פ ויחי תשנ"ב. ועוד.

[21]

ישמח משה, עקב, קז,ב. ועוד.

[22]

שמות, פרק כ, פסוק יב. קידושין, דף לט, עמוד ב.