1.

2.

הימיכל,
כתוב מאד נחמד ,הרבה אמת אך בהיכרותי גם תרבויות שונות משלנו, אני לא כל כך מסכים עם המסכנה, זה גם מאוד אירופי ואולי עתה יותר מאי פעם, ככל שהניידות של הצעירים קלה יותר , כך להורים דאגות יותר וכולם שמחים לראות את לדיהם חוזרים הביתה ממסע או מתקופת הגירה או סתם לביקור. לרוב יש שאיפות לראות את ילדיהם מתפתחים ולעצמם מקום מקלט נאות לעת זיקנה.
זה חלק בלתי נפרד משיהנוי אשר יעשה עם הארכת תוחלת החיים..

3.

שתעשה למענם כמה מהם לא שמים על ההורים , כשילדים גודלים הרבה מהם מתרחקים מההורים ולא אכפת להם מאף אחד חוץ מעצמם , כמה שלא תדאג להם.
אבל כרגיל נכתב מקסים.

4.

מסתבר שכל אחד מדבר מאיפה שכואב לו.. לדעתי זו ההרגשה שאנחנו יותר הורים מאחרים- טעות יסודה.. רק שיש להורות צורות שונות ולא תמיד הדרך ה"פולנית" היא ההוכחה האולטימטיבית לאהבה בדרך הנכונה...
ילדים שלא שמים על ההורים- הם בדרך כלל ילדים שמשהו באופן הגידול שלהם גרם להם להגיע למקום הזה.
הורים שלא משחררים את הילדים שלהם ומצפים לתשומת לב אינסופית הם כאלה שלא השכילו למלא את חייהם בתכנים שמעבר להורות שלהם.
בקיצור- יש חיים אחרי חמישים.. ויש חיים אחרי עשרים- ולא בהכרח הם משתלבים תמיד יחד.

5.

1.אצלינו יש צבא חובה ומצב בטחוני מאד לא בטוח
אמהות שולחות עוללן לצבא על מנת שאלו יגנו בסופו של גבר על ההורים...זה מה שונה אצלינו מרוב מדינות העולם שכן ההורים חיים בסרט לא פשוט.
2.מה הפלא מיכל שהיהודים ב-100 שנים האחרונות מחזיקים בשיא מקבלי פרס נובל?? הרבה בזכות אותה אמא יהודיה.
3. בואו נתגאה, שאנו כאלה..ושיש לנו נוער נפלא (למרות החריקות לאחרונה)
4. ומגיע "שאפו " ענק למי שהעלתה נושא זה כאן בפרשן-תודה מיכל

6.

בדרך כלל אני לא מגיב- למרות שפה ושם מיכל מצליחה להעלות חיוך קטן או מחשבה קטנה.
אני לא מתלהב לא מהסגנון ולא מרוב הדעות- אבל זה אני. ומאידך מעריך את האומץ להעלות כל שבב הגיג על הניר ועוד להפיץ.. אכן אומץ.
התגובה שלי הפעם היא ליואל המגיב האולטימטיבי והקבוע שלא לומר המתחנף הקבוע לא משנה מה ואיך וכמה נכתב.
אז לידיעתך מר יואל הנכבד האמהות היהודיות לא דואגות לעוללן שנשלח לצבא יותר מאשר לעוללתן שנשארת בבית - זה פשוט הגן היהודי לא קשור לצבא.. לא צריך כל דבר לנכס למצבנו המיוחד והיחודי והנבחר וכל הבלה בלה הזה

ובכלל כל ההתפעלות מהיותנו נבחרים לפרסים וכדומה רק מגבירה את השאלה איך שעם כל כך נבחר מגיע לכאלה תהומות של פשיעה, חמדנות, תאוות בצע שפושה במנהיגות ובכל חלקה טובה.. ? זה גם קשור לאמהותינו היהודיות הנהדרות?? אולי כן!!
הנוער הנםפלא בחלקו (לך בדוק מה נעשה בבתי הספר התיכוניים כמה אלימות וכמה גועל יש שם ולא תחשוב שכל הנוער נפלא).. הוא נוער נפלא כמו שיש בכל חברה בעולם נוער נפלא.. בל נחטא בחט היהירות ונחשוב שאצלנו יש ולו קמצוץ נפלא יותר מבקומות אחרים
בדיוק המחשבה הזו מביאה אותנו למקום שדוחות גולדסטון משיגים אותנו בהם..

ובאשר לחנופה.. טוב מה איכפת לי.. כנראה שזה עושה טוב לכל הצדדים.

7.

ולו גם שורה שאני מפרסמת ואתה קורא אני מאושרת,ובכלל בא תשתף מה ואיפה בדיוק הבעיה שיואל מתלהב או כדברייך המאוד קיצוניים "מתחנף"? זכות הדיעה החיובית או השלילית לא שמורה לאחד יותר מאשר לשני חשבת על זה פעם?

8.

פה שאת מגיבה לביקורת. חבל שקשה לך לקבל. ובעיקר חבל שיש לך בעיה בהבנת הנקרא.. לא שללתי את זכותו של איש להביע דעה. אני תמיד קורא תגובות למאמרים, כתבים ודברים אחרים ומה לעשות כשאני רואה שבאופן סיסטמטי מישהו מסויים מגיב בהתפעלות קבועה זה מגרד לי.. מודה שזו רק הבעיה שלי ואין לי שום צורך שתפני אותי לחשוב על כך.

9.

למה את מגיבה רק לקטע הבלתי חשוב הזה של הביקורת על החנופה?? את לא צריכה לדאוג לדעתי הוא ימשיך.. יהיה נחמד אם תגיבי פעם עניינית לתוכן הדברים היותר חשובים . ותחשבי על זה

10.

גם חביבה וגם "קשה לי לקבל" והכל באותה נשימה נחמד. אז להלן באופן חד פעמי: אני הכותבת לא המגיבה, אני היודעת למה הכוונה אבל..אם המילה לא מתייחסת לכתיבה רק ליואל או כל מגיב אחר שרואה בעיניו וחושב במחשבותיו אזי..
והמשך צפייה מהנה כי זו בכלל עוד מההתחלה הכוונה.

11.

אתם הבנתם את התגובה לתגובה?? אני לא חחח

12.

מודה ומתוודה שקטונתי מלהבין את הפולמוס סביב הסוגייה. האם הכוונה היא לצאצא שהתבגר ועליו לעזוב את הקן? מי קבע וע"פ איזה קריטריונים מהו הזמן המתאים?
במקום בו נזרעו זרעי האהבה,טופחו והעמיקו שורשים - הלוואי שלא " צא- אצאו " לעולם מחיינו.... :-)

13.

לא בכדי מונח זה קיים רק במחוזותינו ובקרב בני עמנו.
יש הסוברים כי מינוח זה וההתנהגויות הקשורות בו הינם תולדה של רדיפות עמנו בגולה,הדאגה המתמדת לילד שיוצא מטווח העין,והרצון שיהיה תמיד בקרבתנו.

14.

בחר לו "מישהו" להסיט לכוון של חנופה שקיימת או שלא מצידו של מגיב אחר והסיבה לכך ידועה רק לו (או שלא רק לו).ניחא,שיהיה.
חבל שלא ידעה הכותבת מסיבות של אגו כפי הנראה למי שאינו בקיא בנעשה מאחורי הקלעים להתעלות ולהתעלם ובחרה להתנצח במלל ובכך הסיטה ולו במעט מהעיקר.

15.

-מודה לאלוהים שנתן לי הכל להתחנף לאנשים מופלאים- אתה הבנת את זה
מישה...?
בברכה
החנפן

16.

17.

18.

הי ידידתי, יש לי מה להגיד היות ואני חייתי הרבה זמן בחו"ל כידוע לך. אני חייב לציין שלאור הכרותי עם משפחות ואמאות שאינן יהודיות, המצב לא שונה בכלל מאצלנו ואולי ההפך הוא הנכון - החו"ל ישנה דאגה רבה לילדים ולחיזוק הקשר המשפחתי (לפחות את אלו שאני מכיר). אך עובדה אחת נשארת - אמא היא אמא, והרגש הוא אותו רגש!