לפי אופן הליכתם הוא ידע מה מטרתם

חיכה בסבלנות והמתין לבקשתם

הבקשות הופיעו בטונים ובצלילים שונים,

הם כבר לא באו לבושים ומצוחצחים

כפי שעשו שבחרו את האריחים,

וליטפו את הברזים, דמיינו אייך בהינף

יד ופועל אחד בסרבל מלוכלך

ביתם הופך לחדש ומבריק כמו בז'ורנל.

מה שמסתבר בדיעבד שהבחירה והתשלום

הם הדובדבן אבל בלי הקצפת.

ואז החלו הפטישים לדפוק וקצב הדופק

עלה וכאילו פרצה מלחמה,

כל הבית לפתע השתנה ונעלמה לה השיגרה.

קוקו המחסנאי לא התרגש למראה  האשה

הבוכיה והבעל שביקש עוד קרטון  מ ה ק. ר .מ .י .ק .ה

הלבנה זו שפשוט נגמרה באמצע העבודה.

קוקו לא הניד עפעף כשהסתבר שהארון

עם המראה לא התקבל עם המידה הנכונה

ולא נכנס לגומחה.

הלקוחות קצת מאבדים את העשתונות

כי צריך לתאם עם ההובלה ומי ירים

ולאיזה קומה, לשאת תפילה כשהבוקר בא

שהפועל קם בכלל משינה,

לדווח לשכנים על מה ולמה הלמות הפטישים,

וכך ימים רבים לא משנה מה לובשים

ולא נורא שלא מסתרקים וכל הזמן מסבירים:

אנחנו בשיפוצים....

ומפה באה סוג של המלצה לשים את קוקו

בכניסה שיספר לאנשים את האמת ומה

משמעות המילה "שיפוצים"

ובאיזה גיל כדאי בכלל לעשות שינויים,

 כי לדעתי "רמונט" שייך לצעירים.