אם יש מטבע לשון המרגיז אותי הוא הנוסטלגיה "לימים הטובים ההם". הזיכרון האנושי נוטה לסלף את חוויות העבר. כל האירועים נראים וורודים יותר, אנו נוטים לשכוח את האספקטים השליליים, הגורם החשוב ביותר בכל ההתרחשות הוא, כי היינו צעירים, בריאים יותר. כל הדברים הרעים שקרו בחיינו, קרו אחר-כך, אבל האם באמת היו הימים ההם טובים יותר?

אחת התקופות שנזכרים בהן בחדווה, היא הימים בהם ילדינו היו קטנים. כמה שהיו חמודים כשעשו את צעדיהם הכושלים הראשונים, כשלמדו להגות "אמא".

נכון, הם היו מתוקים, אבל אני גם זוכר, איך גידלנו בדירה זעירה שלושה ילדים, כמה קשה היה להרדימם ואיך בשבת בבוקר עשינו עם אשתי תורנות, אחד מאתנו היה חייב לצאת ב-6 בבוקר לטייל עם עגלת-הילדים, כדי שהשני יוכל לישון קצת יותר. איפה היו אז טיטולים? אם שהייתה היום נדרשת (כמונו אז) לכבס חיתולים בדוד פרימיטיבי, שאחר שמימיו הורתחו במזלג חשמלי ענקי, מאוורר בתחתיתו ערבל את תחולתו הריחנית, הייתה אולי בורחת בחזרה לאימא שלה.

אלה היו הימים הטובים ההם! היום אנחנו צוחקים על הפכים הקטנים של אז, אבל אני שמח שחיי ילדיי טובים וקלים יותר.       

לעתים, כשאני מפליג במרכבתי הממונעת לאיזשהו מקום, לא ממהר במיוחד, מתרווח בנחת במושב המרופד, מתבונן בנוף החולף, נהנה מהקרירות הממוזגת ומאזין למוסיקה האהובה עליי בוקעת מארבעת רמקולי הסטריאו, מקושר תמידית באמצעות הטלפון הנייד ליקיריי וידידיי בארץ ובחו"ל, עולה בליבי המחשבה: האין חיינו נהדרים? האם אדם כלשהו שחי לפני 100-200-300 שנים נהנה מתנאים משופרים שכאלה? במאות הקודמות אפילו לרשותם של העשירים ביותר בארמונם המפואר, מוקפים עשרות משרתים האצים-רצים למלא את כל גחמותיהם, לא עמדו רוב מנעמי-החיים אשר הוד מעלתו האזרח הממוצע בדירת-השיכון שלו מקבלם כזכותו הטבעית.

ניקח למשל בוקר רגיל, יומיומי. הדבר הראשון שאני מתענג עליו הוא מכשיר הגילוח המחליק על פניי וללא מאמץ, כהרף עיין, מסלק מהם את זיפי הזקן. כמה שנאתי את טקס היומי הזה בנעוריי! הגילוח היה תמיד סבל, גם בסכין חדשה ובסופו של דבר יצאתי, גם לא מגולח למשעי וגם מדמם בפצעים אחדים.

המקלחת החמה, היא מותרות שאבות אבותינו לא חלמו עליה - היטל הבצורת ייקר את התענוג, אבל האם מישהו וויתר עליו? - ואם אתם אוהבים לשקוע באמבטיית-קצב, רמת חייכם עולה על זה של שליטי ממלכות אדירות בימי הביניים.

לשירותים בביתנו, עם השטיפה הנוחה, נייר הטואלט הרך ומסלקי ריחות, אנו מתייחסים כדבר מובן מאליו, אבל כמה מאתנו זוכרים עדיין שלפני דור, או שניים היו השירותים חור מסריח ורוחש זבובים בחצר, קר בחורף ולוהט בקיץ?    

תוך כדי הכנותיי ליום חדש, מעדכן אותי הרדיו לגבי מזג-האוויר הצפוי ומדווח על האירועים שהתרחשו במשך הלילה. נכון, החדשות ברובן לא טובות, אבל האם בעבר הן היו טובות יותר? האם "המוות השחור" שהשמיד במאה ה-14 רבע מכלל אוכלוסיית אירופה היה יותר טוב מהאיידס? אפילו במאה שחלפה הכריעה  השפעת הספרדית כ-25 מיליון איש ואולי הרבה יותר. אנו מדווחים על סכסוכי-דמים נוראים ברחבי העולם (לדאבוני גם באזורנו), אבל האם המאות הקודמות לא ידעו מלחמות אף יותר עקובות מדם? מלחמת שלושים השנים שהחלה במאה ה-17 ונמשכה בעצם כמאתיים שנים, הפילה מיליוני קורבנות. גם במאה ה-20 נלחמו סבינו ואבותינו במלחמות העולם הראשונה והשנייה שגבו בהתאמה 10 ו-60 מיליון קורבנות, שלא להזכיר את המיליונים הרבים של נכים מבחינה פיזית ונפשית והנזק ברכוש. 

בארוחת-הבוקר אני נהנה מהמבחר העשיר, הרב-גווני, הטרי והבריא ביותר של מזון שאי-פעם עלה על שולחנו של אדם. בילדותי נהגה אימי לקנות עבורי, בנה המפונק, מדי פעם בפעם בננה בודדת אחת. היום אין לך פרי, ירק, מוצר מזון אחר שאינך יכול להרשות לעצמך, אם דווקא בו חשקה נפשך. גבינות, יינות, פירות אקזוטיים, סיגרים, מכל פינה בתבל, נמצאים על מדפי החנויות השכונתיות ועליך רק להושיט את ידך. אתם המקטרים על שלא השגתם בסופר את הפריגורט האהוב עליכם, לא באו לתקן את מכונת-הכביסה, התור בקופת-חולים ארוך מדי, האם אתם מודעים לעובדה, כי עבור אנשים רבים בעולם גם פרוסת-לחם נחשבת כמותרות ולמיליוני אנשים אין גישה למי-שתייה נקיים ושירותי-בריאות בסיסיים?

תקצר היריעה מלמנות את כל התפנוקים שאנו נהנים מהם בחיי היום-יום. תתבוננו סביבכם ותגלו אותם בעצמכם, החל במחשב זה בו את קוראים כרגע רשימה זאת.

במרכזה של בודפשט מוצב לוח-זיכרון המספר על מלך שבדי כלשהו שרכב מארצו לגרמניה ועצר במקום כדי להשקות את סוסו ולנוח. האם מי מאתנו מקנא בו? לעומת מלך זה שכנראה סבל מפצעי לחץ מהישיבה הממושכת על האוכף, יציאה לחופשת סקי בשוויץ, או סיור במזרח הרחוק, הוא דבר של מה בכך עבורנו. כל אשר נדרש מאתנו הוא לגהץ את כרטיס האשראי.

אם אתם צעירים העושים את צעדיהם הראשונים בחיים, העולם כולו פתוח לפניכם. אין גבולות יותר, אתם יכולים לעשות את הכול אשר עולה בדמיונכם, ללמוד על כל נושא, לבחור את עתידכם ככל שאתם חפצים, הכול תלוי רק ברצונכם ובכוח ההתמדה שלהם.

החיים הטובים שתיארתי לעיל הם כמובן בעיקר מנת-חלקה של האוכלוסייה המבוססת בארצות המפותחות, אבל חלק מהשפע גולש גם אל הארצות פחות מפותחות, למשל באמצעות תעשיית התיירות הממשיכה להתפתח ומספקת פרנסה למיליוני אנשים. הטכנולוגיה המתקדמת, חומרי הדברה והשבחה והנדסה גנטית הביאו לגידול עצום ביבולים החקלאיים וכתוצאה מכך, אחוז האנשים המתים מרעב נמוך בהרבה מאי-פעם.

התקשורת המודרנית תורמת גם לשיפור חייהם של תושבי אזורים נדחים. אנחנו למדים על כל אסון-טבע בזמן אמיתי, רגעים בודדים אחר התרחשותם. הצונאמי באוקיינוס ההודי בדצמבר 2004 גרם להרג של למעלה ממאתיים ושמונים אלף איש ולמאות אלפי פצועים והותיר אחריו כ-5 מיליון בני אדם חסרי קורת-גג, אבל האנושות התגייסה לעזרה בצורה חסרת תקדים והזרימה משאבים רבים לאזורים שנפגעו.

אחת הקוראות כתבה לי - ואני מודה לה על כך - כי יש גם אנשים המנסים לחיות באופן טבעי, אקולוגי, חוזרים לחיתולים רב-פעמיים, חיים ללא מקרר וטלוויזיה, ללא חשמל, מגדלים ירקות אורגניים בגינתם. יש להם אתר מעניין http://www.beofen-tv.co.il . אין עיני צרה באנשים אלה ואינני מתעתד לעשות צחוק מהם. אור נרות רומנטי יותר וירקות אורגניים בריאים יותר ואם זאת העדפתם, שיבושם להם. זה אחד מהישגי תקופתנו, שעם מצבו הכלכלי המשופר של האזרח הקטן, כל אחד יכול לבחור את דרכו ולחיות את חייו באופן הנראה לו.  

על כן, עזבו אותי עם "הימים הטובים ההם", אני מעדיף לחיות היום וכאן, זה הטוב שבעולמות. איכות חיינו מדהימה כולנו צריכים לברך על כך שנולדנו עתה ולא לפני מאה-מאתיים שנים.

המחשבה היחידה המטרידה אותי, כמה מצחיקים יראו השיגינו כביכול בעוד 50 שנים.