"וירץ העבד לקראתה, ויאמר: הגמיאיני נא מעט מים מכדך" (בראשית כ"ד/יז').
פרשת "חיי שרה"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"וירץ העבד לקראתה, ויאמר: הגמיאיני נא מעט מים מכדך" (בראשית כ"ד/יז').
מדוע רץ עבד לקראת רבקה? מה ראה העבד, שגרם לו לרוץ לקראתה?
רש"י עונה על שאלה זו: "לפי שראה שעלו המים לקראתה". את זאת למד רש"י מהפסוק הקודם, המתאר את "שאיבת המים " ע"י רבקה: "...ותרד העינה ותמלא כדה ותעל" (כ"ד/טז'). בבראשית רבה (ס'/ה') נאמר על תיאור זה: "כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו אמר לה הקב"ה 'את סימן ברכה לבניך'..." שהרי לא כתוב "ותשאב" אלא "ותמלא".
פירוש "עיקר שפתי חכמים" מוסיף על כך, שאליעזר, שהיה מנוסה במעשי נסים ומופתים אותם ראה וחש אצל אדונו אברהם, מבין שזה היה סימן עבורו שנערה זו, אשר נעשה לה נס, היא הראויה להיות אשה ליצחק - הבא ממשפחה ייחודית החווה נסים ומעשים על טבעיים.
לכן, תמוהה התנהגותו של אליעזר בהמשך, בהמשיכו לנסות את רבקה ב"מבחן החסד". הלא אליעזר הבין כבר שהנערה מיוחדת במינה, לאור הנס הגלוי שנעשה לה במי הבאר. מדוע, אם כן, החליט להמשיך ולבדוק את תגובותיה לגבי בקשתו להשקות אותו ואת עשרת גמליו?
מכאן נלמד, שגם אם לעתים אנו פוגשים אדם רם מעלה וגדול בחשיבותו בשל היותו בעל מופתים וזכויות, אין זה מעיד עליו שהוא אדם מושלם. דוגמא לכך אנו רואים אצל בלעם בן בעור שהוגדר נביא אומות העולם והיה בעל כוחות על טבעיים לנבא את העתיד, אך ניצל את כוחו לדברים שליליים.
אליעזר עבד אברהם לא הסתפק ביכולות העל טבעיות של רבקה, אלא בחן מקרוב את תגובותיה ומעשיה בנושא מסירות וחסד, ורק לאחר שנוכח לדעת שרבקה גומלת חסדים, קבע שאכן היא הראויה להיות רעייתו של יצחק אבינו.
חז"ל למדו ממעשה אליעזר את הכלל : "כל כלה שעיניה יפות, כל גופה אין צריך בדיקה". נשאלת השאלה: הרי ישנן נשים רבות שעיניהן יפות אך הן מכוערות? יתרה מכך, הלא נאמר: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' - היא תתהלל", כיצד זה נותנים חז"ל עצה לגבי היופי החיצוני של האשה?
אלא, עצת חז"ל מתייחסת ומובילה לבדיקת מעשיה של האשה. אם היא בעלת "עין יפה" ועושה מעשי חסד עם הסובבים אותה היא ללא ספק אשה לדוגמה ולמופת גם בשאר מידותיה. שהרי, מידת גמילות החסד באדם גוררת אחריה את שאר המידות הטובות ויוצרת שלימות בהתנהגות כלפי הזולת.
גם אליעזר ידע שמידת "גמילות חסדים" הקיימת באדם מורה על שאר המידות הטובות שבו, כפי שראה אצל אדונו - אברהם אבינו ע"ה, איש החסד. אליעזר ביקש לראות את מידת החסד בכלה המיועדת ליצחק, לא רק כלפי האדם הזר, אלא גם כלפי הבהמה. רבקה מפתיעה אותו אף יותר בהזמינה אותו, האיש הזר, להתארח בביתם ובהבטיחה שיש תבן ומספוא גם לגמלים.
זה היה האות שאכן, בבחירת רבקה להיות כלה ליצחק, הצליח לבצע כראוי את המשימה שהוטלה עליו.