"משלי שלמה"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

משלי שלמה בן דוד מלך ישראל הוא הספר המובהק ביותר של ספרות החכמה המקראית.

הספר האמצעי מתוך שלושת ספרי אמ"ת (איוב, משלי תהלים) שבקובץ הכתובים על פי נוסח המסורה. נמצא בתווך אחרי תהלים ולפני איוב. ספר משלי הוא אנתולוגיה - אוסף של ספרות חכמה המיוחסת בפתיחת הספר לשלמה המלך בעקבות מסורת שלפיה הִרְבָּה שלמה לחבר משלים וחידות (מלכים א' ה'/ט'-יב'). האופי האי סופי בולט הן מן המגוון הרב של צורות ספרותיות בספר והן מן המבנה שניכרים בו שלבי ההתהוות של האוסף: קבצים אחדים, שלכל אחד מהם כותרת המעידה על היותו חיבור עצמאי לפני שילובו במסגרת הכוללת של הספר.

במסכת בבא בתרא (דף ט"ו ע"א) נאמר: שאנשי כנסת הגדולה כתבו את ספר משלי אשר לשלמה. אנשי כנסת הגדולה הם חברי בית המחוקקים של יהודה בתחילת ימי בית שני (515 לפניה"ס בקירוב). מוסד הכנסת הגדולה כבית מחוקקים היה קובע את התקנות, אנשי כנסת הגדולה פעלו בתיקון תפילות וברכות וסידור כתבי הקודש ועריכתם. קביעת הגמרא הולמת את הסבירות שמדובר בספר מקורי שנכתב מאוחר יותר ביחס לנאמר בו.

ספר משלי תכליתו משלי חכמה לחיים טובים ובריאים יותר, גשמית ורוחנית. הספר מהווה מדריך מעשי לדרכי התנהגות בחיים הסבוכים והלא פשוטים עלי אדמות. במיוחד לאדם אשר מטבע ברייתו נתון לרגשות וליצרים. ספר משלי מציע אורח חיים מתון, שקול ומאוזן תוך הצגה מוחשית של ניגודים -טיפוסים קוטביים בפעלם ובגמולם: חכם וכסיל, צדיק ורשע, יד חרוצים, עצל וכו'.

הדגש בספר משלי הוא על התמקדות ספציפית ולא בתיאור מופשט וכללי של מידות ומוסר. הגישה היא פרקטית רגשית, המבינה היטב את נפש האדם הפגיעה ביותר. הספר לא מעלה טענות וויכוחים אלא מונה תיאור חיובי שתכליתו זירוז ודירבון למעשים ופעולות וכן אזהרות ממה יש, כדאי ורצוי להימנע.

השליליות נענשת ונלעגת ומאוד לא כדאית ומשתלמת, לעומת החיוביות הראויה לשבח, ששכרה בצידה ומומלצת ביותר עד מאוד. שיטת ההדרכה הפדגוגית-דידקטית בפתגמים האופייניים לקפדנותו וזהירותו של שלמה המלך, יוצרת לאורך כל הספר אווירה של משמעת פיזית ומאמץ פיזי רוחני ללימוד, הפנמה, הקשבה וזכירה.

 ד"ר אברהם גוטליב

המרכז ללימודי יסוד ביהדות

אוניברסיטת "בר-אילן"