אריה (לובה) אליאב הינו הוגה דעות ואיש שמאל אשר היה פעיל בהקמת הציונות.

                                        ביוגרפיה

אריה (לובה) אליאב נולד ב21 בנובמבר שנת 1921 במוסקבה תחת השם אריה ליפשיץ.

בשנת 1924 עלה לארץ-ישראל ולמד בבית הספר היסודי "הלפרן" בתל-אביב ,בגימנסיה הרצליה ,ובאוניברסיטה העברית בירושלים בה למד סוציולוגיה וכלכלה.

בשנת 1936 הצטרף לובה לארגון "ההגנה" ,במלחמת העולם השנייה הצטרף  ליחידת תותחני החוף של הצבא הבריטי.

לאחר תום המלחמה גוייס אליאב ליחידת המודיעין של ההגנה ומשם אל המוסד לעלייה ב' שעסק בהבאת יהודים בדרך לא לגאלית.

בין השנים 1946-1948 פיקד על אונית מעפילים בשם "אולואה" אשר שינתה שמה לחיים ארלוזרוב שם הכיר את אשתו טניה.

במלחמת העצמאות הועבר אליאב לחיל-הים  כממונה באגף כוח-אדם , הוא השתחרר בשנת 1949 בדרגת סגן-אלוף.

לאחר שחרורו שימש כעוזרו של לוי אשכול וכן חילץ את יהודי פורט -סעיד במהלך מבצע-קדש.

                                              פעילות ציבורית

בין השנים 1957-1955עמד בראש צוות ההקמה של חבל לכיש בה קלט אלפי עולים.

בשנת 1961 הקים את העיירה ערד בה הושיב הרבה עולים.

בין השנים 1960-1958 שימש כמזכיר בשגרירות ישראל במוסקבה .

בין השנים 1966-1975 כיהן כחבר-כנסת מטעם מפלגת מפא"י  ושימש כסגן שר במשרד הקליטה, ובמשרד התעסוקה.

בין השנים 1971-1969שימש כמזכ"ל מפלגת העבודה, כתוצאה מכך שהתנגד להקמת התנחלויות בשטחים נגרם קרע בינו לבין יו"ר מפא"י גולדה מאיר.

בעקבות מלחמת יום-כיפור סבר לובה שישראל לא תוכל להחזיק בשטחים הכבושים ולכן פרסם עם עוד ארבעה חכ"ים את מנשר הארבעה שקרא להקמת הסדרי שלום .

באפריל 1975 פרש לובה ממפלגת העבודה והקים סיעת יחיד.

הוא הצטרף לרשימת ר"צ, אך גם ממנה פרש והקים יחד עם חכי"ת מרשה פרידמן את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית .

לאחר מכן הצטרף לסיעת של"י אשר זכתה בבחירות לכנסת התשיעית שנערכו בשנת 1977 וזכו בשני מנדטים.

בשנת 1979 פרשד מהכנסת על מנת לפנות מקום  לאורי אבנרי.

לאחר שנעשה ניסיון לשלבו במפלגת העבודה התמודד בשנת 1984 בראש סיעת יחיד אשר לא עברה את אחוז החסימה.

בשנת 1987 חזר לובה למפלגת העבודה ,ונבחר מטעמה לכנסת בבחירות 1988 .

בשנת 1993 התמודד לובה על הזכות להיות נשיא המדינה אך הפסיד לעזר ויצמן.

                                                  פעילות התנדבותית

בין לבין התנדב לובה במספר מוסדות ציבוריים.

הוא עסק בהוראה ביישובי הפריפריה , שימש כאח מתנדב בבית-החולים הדסה בתל-אביב.

הוא הקים ועומד בראש המוסד החינוכי "ניצנה" על גבול ישראל-מצריים.

                                    פרסים אשר זכה לובה אליאב

לובה אליאב זכה בפרס ישראל בשנת 1988 על תרומה לחברה, ובפרס בן-גוריון בשנת 2003 על מפעל חייו בתחום קליטת העלייה.

בשנת 2005 נמנה בין מדליקי המשואות בהר-הרצל .

בשנת 2009 זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן .

                                                                 ספרים אותם פרסם לובה אליאב

לובה אליאב פרסם ספרים רבים .

בשנת 1972 פורסם ספרו "ארץ הצבי" שבו הוא מבטא את דעתו בקשר ליחסים עם העולם הערבי והחזקת השטחים.

הספר תורגם לשפות רבות.

בשנת 2006 כתוצאה ממספר שיחות שקיים עם יוסי אלפי יצא הספר "משני עברי המעברה".

לאחרונה לקה בשבץ מוחי ,וביום שני האחרון נערך לו ערב הוקרה באולם "צוותא" בתל-אביב .

סרט על חייו ופועלו ישודר בערוץ הכנסת.