היום נתקלתי באחד הסיפורים המקוממים ביותר, המחליאים ביותר ותכלס אין מילים בפי לתאר את הגועל שזה מעורר בי.

הדבר הנורא ביותר שזוג הורים יכולים לחוות בחייהם לא עלינו זה לשכול את ילדם, ובמדינה כמו שלנו בה אנחנו אחרי 60 שנות קיום עדין נאלצים להלחם על קיומנו כאן, השכול הוא חלק מחיינו ואין אדם בישראל שלא מכיר חבר או קרוב שעובר חוויה קשה זו.

אין מחיר יקר יותר שמשפחה יכולה לשלם כמו חייו של יקירה למען בטחון המדינה, ואין דבר שיכול להקל על סבלה ולנחם אותה באובדנה הגדול.

מסתבר שבישראל כל זאת לא מספיק, ומעבר למחיר שאותה משפחה שילמה עכשיו היא צריכה להתמודד מול "חובותיו" של יקירה שרצה הגורל וגדע את חייו בדמי חייו.

היום קיבלנו תזכורת כואבת למעשה נבלה שכזה, שאותו חוותה משפחת וישניסקי ששכלה את בנה במאי 2004 בפיצוץ הנגמ"ש בציר פילדלפי שחצץ בין רצועת עזה לגבול מצריים. (מי לא זוכר את אותן התמונות ממאורע זה)

אביו של ליאור ז"ל קיבל ביום חמישי מכתב רשום שהיה ממוען לבנו ז"ל, הדבר הטיבעי היה לחתום ולקבל לידיו את אותו מכתב, במכתב היתה דרישת תשלום ע"ס 1000 ש"ח למד"א שאותו חב בנו ליאור ז"ל.

תוכן המכתב

 "דע לך, כי אם לא תסדיר בתוך 30 יום את חובך בסכום של 1,048 ש"ח, הרי שבכוונתו של מד"א להגיש את כתב התביעה בגין החוב לביצוע בהוצאה לפועל - ללא הליך קודם בבית המשפט",

שלמה וישינסקי ניסה להתקשר לאותו משרד עו"ד ע"מ להסביר להם שנמען המכתב קרי בנו , כבר אינו בין החיים ושהוא נהרג באותו מקרה מחריד במהלך שירותו הצבאי.

ע"פ תיאורו היחס שהוא קיבל מהמוקדנית היה מבזה, משפיל, חסר חמלה, וללא טיפת רגישות בצר לו הוא ניתק את השיחה בתקווה שמוקדנית אחרת תואיל להקשיב לו  ולנסות לעזור לפתור את הענין, גם שם הוא נתקל באטימות לב וחוסר רגישות, בה לא הובעה אפילו פעם אחת המילה אנחנו מצטערים, אנחנו משתתפים בצערך וכו.

ממשרד עורכי הדין נכתב בתגובה

'ממשרד עו"ד דינה פרנקל, ששלח את המכתב של מד"א, נמסר בתגובה כי לפני ההתראה האחרונה שהגיעה למשפחת וישינסקי, נשלחה עוד התראה כשלושה שבועות קודם לכן. מד"א שלחו שתי דרישות לפני שקיבל המשרד את התיק בעניין. "אין לנו אמצעים לברר האם אדם נפטר או לא. לאחר שיחה עם עורך-דינו, נשלח אליו מכתב התנצלות בשם המשרד שלנו ובשם מד"א שהחוב בוטל ואנו משתתפים בצער המשפחה",

מענין בדר"כ מעורכי דין היינו מצפים שיעשו עבודה מקדימה ויבררו טיפה לפני שמשגרים מכתב מאיים  בעיקר כאשר מדובר באדם בגיל כ"כ צעיר שסביר להניח שהאירוע אירע במהלך שירותו הצבאי ואולי בכלל נבצר ממנו להגיב להודעה הראשונה, או שכל ענינם הוא בסה"כ לגזור קופון על עוד תיק שלכאורה נסגר.

סביר להניח שאילו הדבר לא היה מגיע לגלי צה"ל הסיפור לא היה נגמר בפשטות כזו ובמהירות שכזו.

לראייה מסתבר שסיפורה של משפחת וישינסקי הוא רק קצה הקרחון ומאות משפחות שכולות נאלצות להתמודד עם סיטואציות דומות בגין חובות על דו"חות חנייה, קנסות על נהיגה,חובות לחברות טלפון וכו', מה שהביא משפחות אלה לצאת למאבק ולנסות לקדם חקיקה בענין כואב זה.

בישראל 2010 אנחנו צריכים לחוקק חוק שיסדיר את חובם של אותם חיילים ששילמו את המחיר היקר מכל והוא חייהם!!! ובעיקר יתן שקט נפשי לכל אותם בני משפחה שנותרו מאחור ולא כואבים מספיק.

ב   ו   ש  ה     !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!