פרשת "שמות"

"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א'/יג').

בברית בין הבתרים מבשר ה' לאברהם את אשר יקרה לצאצאיו בעתיד. "ויאמר לאברהם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם...ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית ט"ו/יד'). גורלם להיות בשיעבוד פיזי קשה ביותר ולעבוד עבודת פרך במצרים ובנוסף להיות במצב שפל בהיבט הרוחני - שקיעה ב"מט' שערי טומאה".

נשאלת השאלה: אם רצה ה' להגלות את בני ישראל מארץ כנען, מדוע בחר דווקא בארץ מצרים כמקום הגלות? האם לא יכול היה להגלותם למקום בו לא יגיעו לשפל רוחני כה עמוק?

כדי להסביר זאת נשתמש במשל הבא: לעשיר היה בן סורר והוא היה אובד עצות - מה לעשות בבנו, איזה עונש יטיל עליו. הוא החליט להביא את בנו ל"שוק העבדים" ולהציע את בנו למכירה למרבה במחיר. הגיעו שני עשירים שהציעו לקנותו במחיר גבוה, האחד היה איש טוב ורחום ואילו השני היה ידוע כאיש קשה ואכזר. האיש החליט למכור א בנו דווקא לאיש האכזר, לתדהמת בני משפחתו. כאשר נשאל מדוע הוא כה מתאכזר לבנו הסביר: גם לי היתה מכירה זו קשה ביותר והדבר מכביד מאוד על לבי. אך כל רצוני הוא לגרום לבני לחזור למוטב ולקן את התנהגותו. לו הייתי חפץ להתפטר ממנו לחלוטין, הייתי מעדיף למכור אותו לאיש הנוח והרחום והייתי משקיט את מצפוני בכך שהוא מקבל שם יחס טוב ולא חסר לו דבר. אך רצוני לגרום לו לפשפש במעשיו, להתחרט ולשפר את התנהגותו. לכן, מכרתי אותו לעשיר האכזר - על מנת שיחיה חיי בד, יושפל עד עפר וממקום זה ידע להעריך את הבית בו גדל ויתחנן לחזור אליו. רק זה יביא אותו לחזור למוטב.

כך גם לגבי בני ישראל, אם היה ה' מוציאם לגלות בארץ רווחה, ללא קשיים מיוחדים, לא היו מעריכים את ארץ כנען שהובטחה להם עוד בימי אברהם, אבי האומה, ולא היו מתגעגעים לשוב אליה. אך משחוו את הקושי והשיעבוד בגשמיות וברוחניות במצרים ואת אכזריותו של פרעה הרשע, זעקו אל ה' שיצילם ויוציאם משם "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה". ה' הגלה אותם דווקא למצרים, מקום המבטא צרות וגבולות על מנת להוציאם מן המיצר, מחיי עבדות קשים למרחב וחיי חופש.

                                                                                                                    דוד דרומר