בימים האחרונים אנחנו חוזים במתקפה תקשורתית של החברה "בטר פלייס"  ופרוייקט המכונית החשמלית שלה.

נכון שכאשר אנחנו הולכים במרכזי הערים, ורואים את טורי המכוניות הפולטות עשן ואת הפיח על קירות הבנינים, אין דבר נכון יותר לעשות מאשר לעבור לאלטרנטיבה ירוקה יותר, ונקייה יותר.

מה שאנחנו לא לוקחים בחשבון, זה מה המחיר של אותו מעבר למכונית החשמלית הירוקה והנקייה שמציעה לנו "בטר פלייס", הלוא את אותן בטריות שמפעילות את אותן מכוניות טוענים באמצעות רשת החשמל.

כאשר בימים אלה אנחנו עדים למלחמה בתחנת הכוח של חברת החשמל באשקלון, שבה רוצים להוסיף עוד טורבינת פחם  והמאבק הציבורי בגינה, וכאשר אנחנו עוברים בסמוך לתחנת הכוח בחדרה בנסיעתנו בכביש החוף, אי אפשר לפספס את ענני הפיח שעולים השמימה והפס הצהבהב שרואים בימים בהירים, אותו ענן פיח שעולה השמימה מתחנת הכוח באשדוד.

אמנם מספרים לנו על תחנות כוח שיופעלו בעזרת מרבצי הגז שנתגלו אל מול חופי ישראל, והפעלת תחנות הכוח בעזרתם אבל כמובן שזה לא יבוא ע"ח אותן תחנות כוח פחמיות שמזהמות את האוויר, והדרישה של חברת החשמל להקים עוד כמותן.

אז האם אנחנו מחליפים זיהום בזיהום?

או שכרגיל במחוזותינו, הדאגה היא כמובן לתושבי גוש דן שידוע מזה זמן רב שדמם אדום יותר מדמם של תושבי הפריפריה, שבתחומן נמצאות אותן תחנות כוח מזהמות, חדרה,אשדוד,אשקלון, הלוא רידינג כבר מזמן מופעלת בגז.

הלוא כבר הוכח שבנפת אשקלון  וחדרה, תחלואת התושבים במחלות ריאה ושאר מרעין בישין בגין אותה תחנות, עלו בשנים האחרונות במאות אחוזים, בזכות אותן תחנות מזהמות.