הלילה היה חשוך במיוחד רק הירח האיר מדי פעם בינות לעננים, פטימה סיימה את רחיצת הכלים התעטפה במעיל ישן והחליטה לצאת לשאוף אוויר וקצת להתנתק, להתנתק מששת ילדיה שנותרו שכובים על מזרונים שהיו פזורים ברחבי החדר, להתנתק מקשיי היומיום שהיא חוותה עוד מצעירותה היא פתחה את הדלת שחרקה ויצאה לעלטה.

פטימה התגוררה בכפר סמוך לגבול שחצץ בין ישראל לאחד הכפרים הערבים בגדה המערבית, לא היה קל להביט מעבר לגדר ולראות את הבתים היפים מעברו השני, המכוניות המהודרות והעולם שנראה כ"כ רחוק מעולמה, לא פעם הציצה בתוכניות הטלויזיה הישראלית ומשם למדה כמה מילים, הצבעים והמנגינות שנשמעו מן המרקע ריתקו אותה אבל היא לא שיתפה אף אחד ב"סוד" הקטן שלה, היא נישאה בגיל מאוד צעיר לדודן רחוק,למעט מילים ספורות מעולם לא החליפו משפטים ארוכים בינייהם, נדמה היה כי רק ששת הילדים שנולדו זה אחר זה היו המכנה המשותף היחיד.

פטימה הידקה את המעיל לגופה והגדילה את צעדיה והלכה בשביל החשוך מבלי להביט קדימה, והיא לא שמה לב לדרך או למהמורות שהיו שם כנראה מאז ומתמיד וכשנעצרה והרימה את ראשה לא האמינה למראה עיניה, היא הייתה בלב שכונה יהודית בישוב הסמוך, ברחוב הסתובבו מספר אנשים ואף אחד לא הביט אפילו לעברה, לאחר שהתאוששה במקצת המשיכה ללכת והביטה מסביב, ניסתה לשנן את צורת הבתים בכדי שתוכל לחזור לכפרה.

ליבה הלם במהירות וזיעה קרה ניגרה על גופה "אני בשטח של האויב הציוני" חשבה לעצמה ואחרי כמה דקות החלה לחייך לעצמה כשהבינה שאיש לא מזהה אותה והיא חשה תחושת ניצחון שהצליחה להכנס וכלום לא ארע לה.

פטימה לא הייתה אישה מלומדת אבל האינסטינקטים שלה אותתו לה "זהו, הצלחת, חזרי עכשיו הבייתה שלא יהיה מאוחר מדי" וכך עשתה, היא חזרה באותה דרך כשאת השביל בכפר עשתה בריצה, היא נכנסה הבייתה נשכבה ליד אחד הילדים ולקחו מספר דקות ארוכות עד שהתאוששה מהחוויה הבלתי מתוכננת והנועזת שחוותה.

כל הלילה המחשבות הטרידו את מנוחתה ונגמלה בליבה החלטה, לאחר שאירגנה את הילדים לשיגרת יומם התיישבה מול מכשיר הטלויזיה כשהווליום אינו גבוה וצפתה בתוכניות מן הטלויזיה הישראלית, היא ישבה קרוב למסך והקשיבה, היא הקשיבה לשיחות וניסתה לקלוט מילים שטרם הבינה את פירושן, מוחה עבד בקדחנות, היא הייתה רעבה למידע, חלק מהפרסומות כבר ידעה לזמזם את המנגינה הנילווית וההמחשה של התמונות הבהירה לה את המשמעות.

כך מדי יום כשהייתה לבד בבית היא המשיכה להאזין להביט וללמוד והיום שבו החליטה להוציא את תוכניתה לפועל הגיע, עם לילה כשכולם ישנו חיפשה בגד שלא יעורר חשד עזבה את הבית בשקט והלכה לכיוון הישוב היהודי.

הדרך עברה בשלום ופטימה חיפשה מקום להעביר בו את הלילה מבלי שתעורר חשד, לאחר כשעת חיפוש ראתה מבנה נטוש בצד הישוב והיא נכנסה אליו התכרבלה בפינה וחיכתה לזריחה.

רעש המכוניות העיר את פטימה והיא נעמדה,ניערה את האבק משמלתה, יישרה את שערותיה ויצאה לרחוב, בצעדים קטנים התקדמה לעבר המרכז המסחרי ,עיניה התרוצצו מצד לצד כשהיא מנסה לקרא את השלטים הגדולים ואז ראתה שלט "מסעדה מזרחית",ספרה בליבה עד 10 ונכנסה, היא נעמדה ליד הדלפק ואישה שעמדה מעברו השני הביטה בה ושאלה " מה בשבילך?",פטימה הססה לרגע קט ואמרה "אני מחפשת עבודה", האישה הביטה בה והדבר שבלט אצל פטימה יוותר מכל היו עיניה השחורות והגדולות, ניכר כי היא קצת מבולבלת אבל טוב ליבה נשקף כמו במראה.

"באת בזמן אני צריכה מנקה ועזרה במטבח, את יכולה לעבוד בעבודה כזו?",  פטימה לא ענתה אפילו פתחה את הדלת שהפרידה בין המסעדה למטבח ונכנסה פנימה, ללא היסוס ניגשה לכיור המלא כלים והחלה לעבוד, החיוך שעלה בזוית פיה היה כשראתה את הסבון כלים שהיה מוכר לה מהפרסומת והיא הרגישה סוג של ניצחון על שעברה את המהמורה הראשונה.

מבלי לחוש עברו מספר שעות,פטימה הייתה שקועה בעבודתה לא הרגישה עייפות ,לא רעב ולא צמא, לכשסיימה את כל עבודות הנקיון במטבח נכנסה בעלת הבית הושיטה לה צרור של שטרות ושאלה "תבואי גם מחר? ו..רגע לא אמרת לי אייך קוראם לך בכלל"

פטימה הביטה אל האישה החביבה והשיבה מבלי להסס כשהיא מצביעה על עצמה "דוריטוס" לקחה את שקית הניילון ויצאה,

היא נעמדה באיזו פינה וספרה את הכסף, זו הפעם הראשונה שהחזיקה בידה כסף של "האויב הציוני", לא היה לה מושג מה ערכו אבל בעודה חשה אמיצה נכנסה לסופרמרקט הקרוב ופשוט לקחה כל מה שזיהתה מהפרסומות.

כך חלפו להם כמה שבועות ובטחונה של פטימה הלך וגבר, היא דאגה שיהיה מי שיחליף אותה בבית וישגיח על ילדיה, קנתה לעצמה בגדים חדשים ,סירקה את שיערה בצורה שונה והסוד שלה נשמר, את האריזות של המוצרים שקנתה הייתה זורקת לפח ופינקה את ילדיה במוצרים חדשים וערבים לחיך.

בכל פעם שחצתה את הגדר הרגישה כאילו היא מחליפה זהות, כאילו והיא באמת אשה שקוראים לה דוריטוס,אשה מסתורית שלא מדברת הרבה, רק עם בעלת המסעדה הייתה מפטפטת מדי פעם ואף החלה לעזור לה בבישולים ובין השתיים נרקמה מערכת יחסים שנראתה נורמלית לחלוטין לצופה מהצד.

בוקר אחד לאחר שסיימה את כל ענייניה בבית פטימה יצאה לשביל והחישה את צעדיה על-מנת לא לאחר לעבודה ציפתה לה הפתעה, הפירצה בגדר נעלמה במקומה הייתה גדר חדשה גבוה יותר ופטימה נותרה כמשותקת, היא החלה לרוץ לאורך הגדר לחפש פירצה חדשה ולא מצאה, היא התיישבה על האדמה כשהיא בוכה וזועקת, הן זעקות של כאב על עידן שנגמר והן זעקות על העובדה כי דוריטוס לא תהייה יותר...