בחודשים האחרונים אנחנו עדים יותר ויותר למעשי אלימות כנגד שופטים בישראל, וכנגד רופאים או עובדים בבתי חולים, אין ספק שהחברה בישראל הפכה להיות אלימה , אלימה זו מילה עדינה, מספיק לפתוח עיתונים או להאזין למהדורות החדשות ע"מ להבין עד כמה אנחנו חברה אלימה.

אבל לעיתים צריך גם להבין שישנם מקרים שאמנם לא מצדיקים לנקוט באלימות, אבל נורא קל לשפוט כאשר הדברים נאמרים מהפה לחוץ קשה יותר כאשר אתה חווה את הדברים על בשרך ולרגע אתה הוא הנזקק והנואש המחפש את ההגנה של בתי המשפט או כל נותן שירות אחר.

הפעם אביא לכאן סיפור שמשלב בין בית המשפט לרפואה בישראל 2010 שיכול להראות שלטנגו צריכים שניים, ולא כל כותרת שזועקת בעיתון על אלימות זו רק אלימות אלא תולדה של מקרה מורכב וסבוך שלעיתים יכול לחרוץ גורלות.

אין בשורה נוראה יותר לאדם, מהבשורה שהוא חלה במחלה סופנית, ברגע זה ושישמר אותי אלוהים כי לא עמדתי במעמד הזה, אבל אני רק יכול לתאר שזה אחד הרגעים המפחידים והנוראים ביותר שאדם יכול לחוות.

ברגעים אלה כל תקוותיו של אותו אדם, אחרי ההלם הראשוני והמחשבות למה אני? ולמה לי? וכו' ואולי קצת רחמים עצמים. ואז מגיע הרגע בו מנסים ללמוד על אותה צרה שנפלה על ראשנו, קוראים ומחפשים באינטרנט וכו' וכמובן דרך הרופא המשפחתי או המומחה אליו אנחנו ניגשים.

נכון גם הרופאים הם בני אדם, וברור שהם לא יכולים להזדהות עם כל מקרה ומקרה אחרת הם יתפרקו, אבל אנחנו כן מצפים מהם שיציעו לנו דרך להתמודד, פתרונות אם יש, וכל עזרה אחרת שניתן כפי שהם התחייבו באותה שבועת היפוקרטס בה נשבעו.

בישראל 2010מ כאשר מספר לא מבוטל של רופאים שעובדים בבתי חולים ברפואה הציבורית, יש קליניקות פרטיות מה שלא פעם גורם לניגוד אינטרסים.

ואם אותו רופא מזהה באותו פציינט יכולת כלכלית גבוהה מהמוצע, ולעיתים אף מעיז ושואל בחצי קריצה על יכולותיו הכלכליות של הפציינט, או לחילופין על האפשרות שאותו חולה מחזיק בפוליסת ביטוח פרטי כזו או אחרת, ולפי זה יכול להיחרץ דינו של החולה מי לחיים ומי למוות.

(ואלה דברים שאני כותב מידע אישי ומנסיון , כאשר אדם קרוב נזקק לניתוח ואיך הוצג ההענין לפני הגילוי שיש פוליסת ביטוח פרטית ולאחריה, חברה שמים וארץ!!!).

מקרה כזה הובא לבית המשפט כאשר ד"ר אריה פיגר מאיכילוב, עשק חולים ולקח שוחד מחולים כדי לקדם את הטיפול בהם ולהציע להם אפשרויות שלא עומדות בפני אחד האדם.

אותו רופא נשפט ונמצא חייב בדין וכותבת עליו השופטת בפסק הדין:

 "אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ועל השחיתות המאפיינת את מעשיו. הפסיקה חוזרת ומדגישה את הצורך בענישה משמעותית של עובדי ציבור שחטאו בנטילת שוחד. במעשיו מתלווה פן מכוער במיוחד של ניצול מצוקת חולי סרטן ובני משפחותיהם מתוך תאוות בצע לשמה",

הנאשם עשה שימוש ציני במעמדו הבכיר בבית החולים, תוך ניצול חולשותיה של הרפואה הציבורית והעומס בו היא נתונה לשם גריפת כסף לכיסו. דרך העולם היא, כי חולה שחייו בסכנה והקרובים לו מוכנים להרחיק לכת ולשלם שוחד לרופא כדי לרצותו ולזכות בתשומת לב ובטיפול יעיל".

ד"ר פיגר לא הבין את ההליך המשפטי נגדו, ובשלב הטיעונים לעונש טען כי כל חטאו היה שלא היה נחמד לחולים - טענה שבית המשפט דחה על הסף. בית המשפט קבע כי החולים שבהם טיפל באופן פרטי זכו להעדפה אצלו, וכי הוא לא היסס לנצל את העומס בבית החולים כדי להפנות חולים למרפאתו הפרטית. 

אין מה לומר, מילים כדורבנות  האשמה כבדה מאד שלא ניתנת לפרשנויות ותקנו אותי אם אני טועה?

אותה השופטת המכובדה (רחל גרינברג) שכתבה את אותם המילים על אותו רופא עשקן ורודף בצע שמנצל את מצוקותיהם של חוליו, החליטה לפסוק את העונש המגוחך של 6 חודשי עבודה שירות על אותו רופא רודף בצע!!!

הגדילה לעשות אותה שופטת ועל עבירת הקלון כלל לא התייחסה, מה שיחזיר את אותו רופא עוד 6 חודשים ואף במהלכם לעבוד חזרה בבית החולים ולהמשיך במעשיו הנלוזים.

כאשר נשאלה השופטת על חוסר התיחסותה לענין הקלון תגובתה היתה : כי נזכרה" בדבר רק לאחר מתן גזר הדין !!!

לקרוא ולא להאמין.

אחרי המקרה הזה, בו משפחות נאלצו לשלם ממיטב כספם, ולעיתים גם ממקורות שאינם, עשרות אלפי שקלים כדי להציל את יקירהם, לאותו רופא מושחת ורודף בצע, למרות שהן משלמות מס בריאות כחוק ולמרות שלרפואה הציבורית בישראל אסור לעשות איפא ואיפא בין החוסים בה, גם אלה שחורגים מדרך הישר ובמר גורלם נתפסים ומגיעים לבית המשפט, התחושה היא שהזילות של בתי המשפט והזילות שמגלים רופאים מסוימים  בנו האזרחים גובלת בהפקרות.

ותחשבו על זה.