השעה הייתה אחר חצות, טיפלתי כבר בכל הדואר ולפני שכיביתי את המחשב, הצצתי גם בסקייפ. השמות הרגילים נראו און-ליין, אבל עם אלה יש לי מגע כמעט יומיומי, את ענייני עוררה הלגה משוויץ, שלא ראיתיה כאן מזה זמן-מה.

"מה נשמע? מה שלום המשפחה? איך מזג האוויר אצלכם?"

השאלות הרגילות ולשמחתנו, גם התשובות היו רגילות. הכל בסדר, כולם בריאים והסימנים הראשונים של האביב מורגשים כבר, גם אצלה וגם אצלנו.

אנחנו משוחחים לעתים לא-קרובות ותמיד אחר חצות, כאשר השכיבה כבר את הילדים ובעלה, שאינו ציפור לילה כמונו, עלה כבר על משכבו. בד"כ אני מפליג באחד מסיפוריי הרבים והיא מאזינה בעיניים פקחות לרווחה - אינני יכול לראות אותה, בגלל השעה המאוחרת והשמירה על מנוחת השכנים, אנו משוחחים באמצעות טכסט בלבד ולא במיקרופון ווידאו, אבל אני מכיר אותה היטב ויכול לדמיין את הבעות פניה - אך הפעם לה היה דיבור דחוף עימי.

הרגשתי, כי משהו לוחץ עליה ואמרתי לה: "הוציאי את זה החוצה, אני מקשיב!"

הסיפור שגרתי למדי, מוכר, לפחות משמיעה, לכל אחד העובד במקום עבודה גדול. הלגה, בלונדינית יפה, הנשואה באושר ואימא לשני בנים השייכים במובהק לגזע הארי, אחד האנשים השקולים והנבונים שהכרתי, דוקטור לכלכלה, התאהבה בחבר לעבודה ואחר מבטים עורגים, התחככויות כאילו מקריות ליד המזנון, מסרים ורמיזות בפייסבוק שרק שניהם הבינו, החליטה להעלות את יחסיהם לשלב הבא ולהיכנס עם האיש למיטה. היוזמה היית חייבת לבוא ממנה, באשר ברשותה דירה בכפר, המשמשת את המשפחה לחופשות ועתה עומדת ריקה.

היא לא הייתה זקוקה כמובן לאישור ממני, כבר החליטה סופית ורק המתינה להזדמנות מתאימה. מרוב ערגה למגע גופני עם הגבר, בקושי הצליחה לבצע את עבודתה ולהמשיך בשגרת משק ביתה והשיחה עימי הייתה שסתום לשחרור חלק מזערי מהלחץ בו הייתה נתונה.

נהגתי כפי שהיה מצופה ממני. הנהנתי במקומות הנכונים, הצהרתי, כי אני מבין לליבה, לא כל אדם בנוי לנאמנות במשך עשרות שנים לבן זוג אחד, גם אם הוא מאוד אוהב אותו. אמרתי גם, כי אם הגיעה להחלטה כזאת, כנראה ונדחפה על-ידי צורך נפשי עז ואם לא תשמע בקול ליבה, אולי תצטער על כך כל ימי חייה. קיימות תיאוריות לפיהן הרפתקה קצרת- מועד לפעמים דווקא מחזקת את הנישואין, אבל - וכאן שמתי דגש - היא חייבת להיות קצרת מועד! אומנם יתכן, כי אחר מפגש אינטימי אחד, ידידתי תרגיש אכזבה ותרצה לשים קץ ליחסיהם, אבל מאידך, יכול להיות, כי הקרבה הגופנית תגביר את המשיכה הרגשית והקשר ילך ויעמיק.

עתה הגיע זמן האזהרות. את נושא המוסר כלל לא הזכרתי. הלגה ידעה היטב, כי מה שהיא מתעתדת לעשות מנוגד לאמות המידה המקובלות, אך שאלתיה אם היא מוכנה לאבד את הכול שיש לה, לסכן את התא המשפחתי שהיא ובעלה הקימו בעמל רב? היא השיבה, כי כמובן שלא, אך לדעתה אין סכנה כזאת, כיוון שאהובה, כמוה, ישמור על דיסקרטיות מלאה.

אימצתי את זיכרוני והעליתי מן האוב סיפורים חצי נשכחים, כמו העמיתה לעבודה של אשתי, שבעקבות מריבה קשה עם בעלה מזה עשרות שנים, רצתה להוכיח לו, כי יש עדיין גברים החושקים בה ואחר סוף שבוע רומנטי ולוהט, שבה הביתה עם איידס. הנמשל כאן אינו המחלה הנוראה, שבמקרה הפרטי הזה אין חשש ממנה, כי אם העובדה, כי בעקבות הידבקותה, נחשפו לכול חבריה לעבודה פרטי המקרה ונשואי האישה האומללה התפרקו. הבעל אולי סלח לה, אבל ילדיה לעולם לא.

אינני סבור, כי הלגה התרשמה מסיפורי `האימה` שלי. כאמור, היא אישה נבונה (בדרך כלל), המודעת היטב לסכנות להן היא חושפת את עצמה. היא בסך הכול רצתה לחלוק עם מישהו את סודה ואין איש המתאים יותר למטרה זאת ממני. אנו חיים בארצות שונות, אין לנו חברים, מכרים משותפים, משפחותינו כמעט ואינן מכירות ואני יודע להקשיב היטב ופה ושם להשמיע הערה שנשמעת אינטליגנטית.

   לא חסרים סיפורים בהם אנשים שילמו ביוקר על כניעה רגעית לאינסטינקטים, אבל מן הסתם רבים עוד יותר המקרים בהם לבן/בת זוג לעולם לא נודע על המעידות הקטנות (או גדולות) של שותפה/ו לחיים. אני מקווה, כי כך יהיה גם הפעם. הלגה חברה טובה שלי ואינני רוצה שתפגע.

יש להניח, כי בעוד כמה שבועות אוכל לדווח כאן על המשכה, או סיומה של הפרשה.

stay tuned for further developments.