השופטת יישרה את גלימתה ונכנסה לאולם בו היה אמור להתנהל יום עבודתה, האולם היה כרגיל מלא אנשים שעמדו להביא את עניינם בפני בית המשפט וגם לא מעט סקרנים.

הקהל נעמד כאשר השופטת נכנסה פנימה, היא התיישבה כהרגלה ברב הדר והתמקמה בכיסא שמעל הבמה הקטנה, איש לא יכל לשער מה עובר בראשה ברגעים אלו ,היא למדה לשמור על ארשת רצינית ומכובדת בהתאם למעמד.

המזכיר קרא בקול " תיק מס' 3467 סגל נגד סגל בעניין גירושים".

מצדו האחד של האולם ישב מר סגל, איש רחב כתפיים וגבוה , פניו היו חרושות קמטים ושערו הלבין במקצת.

לידו ישבו שני עורכי דין.

מצידו השני של האולם ישבה הגברת סגל, אישה נאה,נמוכת קומה, לבושה באלגנטיות, היא ישבה כאשר  ראשה היה מוטה מטה

ולא הרימה את ראשה רוב זמן הדיון.

עורך הדין של הבעל החל לגולל את מניעי התביעה של מר סגל לגירושים:

" מרשי איש חרוץ, איש העבודה, כל חייו דאג  לרווחת המשפחה גם כאשר היו ימים קשים  והפרוטה לא הייתה כ"כ מצויה בכיסם, הוא מעולם לא החסיר מאומה לגברת סגל ולשלושת ילדייהם, היום כבוד השופטת המשפחה נחשבת כ"משפחה עשירה" ורמת החיים של מר סגל וגב' סגל הינה גבוהה במיוחד כאשר מר סגל ממשיך לעבוד קשה."

והו המשיך וסיפר על מעלותיו של מר סגל ואז פירט את הנימוק לגירושים " מאחר והילדים גדלו וכל אחד היה צריך את המרווח הפרטי שלו החליט מר סגל לקנות בית גדול,והמשפחה החלה להתארגן לעבור דירה, מר סגל לא ידע מה יש בכל חדר בביתו הישן הוא השאיר את מלאכת הבית לרעייתו עליה סמך . מועד עזיבת הבית קרב ומר סגל החליט לזרז את האריזה ונשאר בבבית לעזור, הוא לא הבין

למה רעיתו הביעה התנגדות כאשר התקרב לאחד החדרים והבחין כי הדלת נעולה, לאחר שהפציר באשתו לפתוח את הדלת הוא נדהם, ערימות של בגדים חדשים בכמות מסחרית מלאו את כל החדר, מאות שקיות מחנויות שונות, בגדים חדשים וארוזים בנייר צלופן

היו מונחים האחד על גבי השני.

מה שהתברר כבוד השופטת שגב' סגל הייתה "קונה כפייתית" ובזבזה אלפי שקלים על בגדים שמעולם לא לבשה, מה שהתברר כבוד השופטת שכל החנויות בקניון הכירו אותה והיא אפילו ביצעה את קניותיה דרך הטלפון והיו מורידים לה את הקניות לחניון מבלי שתמדוד אפילו, או שהייתה שולחת את ילדיה להביא לה"

השופטת הביטה באישה הקטנה ששום דבר בחזותה החיצוני לא העיד על הבעיה ממנה סבלה ולאחר דין ודברים בין עורכי הדין הגיעו להסכם גירושים ולסכום המזונות אותו ישלם מר סגל עבור הילדים.

בסוף יום העבודה נכנסה השופטת ללשכתה, הסירה את הגלימה וישבה להשלים עבודת ניירת, לפתע נשמעה נקישה חלשה על הדלת "יבוא" אמרה השופטת והדלת נפתחה, גברת סגל עמדה בפתח וביקשה רשות להכנס.

"מה קרה גברתי, האם את זקוקה למשהו ממני? נא ממך שלחי את עורך הדין שלך אסור לך להיות פה"

"כבוד השופטת" היא מלמלה בקול חלש בעודה מתקרבת לשופטת מרחק נגיעה "רק שאלה קטנה, לא יכולתי שלא להבחין בחולצה הלבנה היפיפיה שאת לובשת איפה קנית?".....