מדינת ישראל 2010 הייתה צריכה להיות מדינה ערכית, מתורבתת, אשר תושביה מרגישים שותפים לבנייתה ועיצובה של המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח-התיכון.

מבט אל החצר האחורית שלנו מראה מציאות שונה וכואבת.

אינני מדבר על הזנות ,הנרקומאניות או הפליטים הסודנים שנמצאים בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, או בבורסה ברמת-גן.

אלא למה שיש כמעט לכל אחד בבית: הילדים שלנו.

אם בעבר ההורים היו יותר שעות בבית והיו יכולים לפקח על מעשי הילדים בבית ובבתי-הספר ,היום המציאות שונה בהרבה.

שני ההורים עובדים ומקדישים שעות רבות לקריירה והילד נשאר לבד בבית מול המחשב או הטלוויזיה או אולי שניהם יחד.

האינטרנט הוא כלי חינוכי אך יש פה גם אתרים המכילים תכנים מיניים בוטים אשר מציגים את האשה כחפץ עלוב שצריך לענג אותו.

למשל: יוסי בן 17 הוא תלמיד כיתה י"א באחד התיכונים היוקרתיים בצפון תל-אביב .

הוא בחור יפה-תואר ,ספורטאי מצטיין ,חכם , עם משפחה נורמטיבית התומכת בו.

הוא לא הזדעזע מפרשת האונס שנחשפה לפני שבועיים והאמת זה לא מפתיע.

הפרופיל של יוסי הוא לכאורה פרופיל מושלם שכל אחד היה שואף אליו, אך זהו גם הפרופיל של עברייני המין.

כלומר: רוב עברייני המין הינם אנשים רגילים אשר עובדים בעבודות מכובדות או לומדים בתיכונים יוקרתיים אך יש להם בעיה כלשהי אשר מונעת מהם לשלוט ביצרם המיני, או לחילופין הם חשופים לסרטים ,סדרות,משחקים, פרסומות המראים מציאות מעוותת שבה קיום יחסי מין הוא דבר נגיש, זמין, ואפילו חובה לבדיקת חוזקה של הגבריות הגברית.

הילד אינו מבין שהמציאות שונה ממה שהוא רואה ואין גם מי שיסביר לו מאחר ובמרבית המשפחות לא מדברים על המין ודומיו.

כאשר אנו שומעים על מקרים אלו אנחנו ישר מאשימים את הקרבן שרצה בקיום האקט ולא מבינים שבתוך נפשו מסתתרת מצוקה גדולה.

הנשים של היוםמתנהגות במיניות מוגזמת.

כלומר: כבר כשהן ילדות הן מתלבשות בצורה פרובוקטיבית, מתאפרות איפור כבד, ומצטלמות בעירום.

אך אין דבר מהווה הצדקה לאנוס או לתקוף אותן מינית.

הגיע הזמן שנתחיל לדבר על הנושא בבית ובמוסדות וכן נקבע כללים ברורים של עשה ולא תעשה.

כך אולי נמנע את האסון הבא.