ליזי התקבלה לעבוד אצל משפחת ברמן כמטפלת בילדם הקטן, האישה  הלבושה בצניעות ודיבורה השקט מצאו חן בעיני גברת ומר ברמן, הוא חיפש פתרון לילד,היא חיפשה מישהי שתהייה יד ימינה בגידולו של בנם היחיד.

שנים טיפלה ליזי בילד בנאמנות, סעדה אותו כשהיה חולה, שיחקה איתו בשעה שאימו נחה או בילתה עם חברותיה, היא הייתה ממש כמו אם בשבילו, הילד העריץ אותה והיה ממושמע לבקשותיה.

לאט לאט גברו דרישותיה  של גב' ברמן וליזי החלה גם לנקות את הבית ולבשל, היא לא בחלה בשום עבודה ע"מ לפרנס את ילדיה.

גב' ברמן דיברה אליה תמיד בהתנשאות ומעולם לא גילתה אכפתיות במה שקורה בחייה של ליזי.

ליזי מילאה את הדרישות מבלי להתייחס לטון הדיבור, את החיבה קיבלה מהילד וממר ברמן וזה הספיק לה.

הילד גדל,ולא היה נזקק לליזי להעביר איתה את שעות הפנאי שלו וכך התפנו לה שעות נוספות במטלות של הבית , ככל שהתפנה לה זמן כך גדלו בקשותיה של גב' ברמן, העובדה שליזי הייתה כבת בית שם לא שינתה עדיין את יחסה ואת דיבורה היהיר אל ליזי, למעשה ליזי עשתה כל מה שנדרש מגברת הבית והייתה "כמכונה משומנת" ותפקדה היטב.

עברו שנים והילד התגייס והיה מגיע אחת לשבועיים הבייתה, הפגישות עם ליזי תמיד היו מרגשות, הם אהבו האחד את השניה וזה ניכר הן בהתנהגותו והכבוד שרחש לה והן בפינוק שתמיד הכינה לו כשהיה מגיע.

לאחר כ-15 שנות עבודה בבית משפחת ברמן סיפר הבחור כי עומד להינשא והחתונה המפוארת תהייה באחד האולמות היותר נחשבים בעיר, ליזי החליטה שלחתונה הזו היא  תופיעה לבושה  הכי יפה שהתלבשה מעודה, היו לה חסכונות ששמרה לארועים מיוחדים והיא שמה פעמיה לאחת מחנויות היוקרה בעיר ורכשה לעצמה בגדים ונעליים והרגישה כמו מלכה.

היה חשוב לה להופיע בחתונה הזו כאחת מבנות המשפחה הקרובות כי כך הרגישה.

היום המיוחל הגיע, הורי החתן והורי הכלה עמדו בפתח וקיבלו את מאות האורחים שהגיעו, לפתע גב' ברמן הצביעה לכיוון הכניסה ,צעקה ונפלה על הרצפה מעולפת....

ליזי עמדה בכניסה לאורחים כשהיא לבושה בדיוק באותה שמלה שגב' ברמן לבשה.