הנוסעים נדחפו בכדי לתפוס מקום ישיבה באוטובוס שאחר לבוא, התור היה די גדול וכל אחד רצה רק לראות את עצמו עולה,משלם ויושב, דניאלה לא הייתה שונה משאר הנוסעים, היא מיהרה לראיון עבודה, לא מזמן השתחררה מהצבא וחיפשה עבודה שתעמיד אותה קצת על הרגליים.

למזלה הרע כשהגיע הרגע בו עלתה לאוטובוס לא היה אף מושב ריק ודניאלה לפתה את העמוד הקרוב ונעמדה,הצפיפות הייתה גדולה ודניאלה מצאה את עצמה קרובה מאוד לבחור דתי, לבוש שחורים וכובע שכיסה את פניו.

בכל פעם שהאוטובוס עצר  בפתאומיות היא מצאה את עצמה נצמדת לבחור הדתי, כשהדבר חזר על עצמו כמה פעמים הוא הסתובב אליה ומה שהיא ראתה זה רק את עיניו הכחולות הגדולות, שנייהם שתקו ולא יכלו להסיר מבט האחד מהשניה.

היא הרגישה זרמים של רוך ועונג בכל גופה ועמדה כמשותקת, גם הבחור הדתי לא זז ורק לפי המעיל שלו שזז מדי פעם היה אפשר להבין כי חש כמוה והתחנה שלה הגיעה..היא מלמלה  "סליחה,סליחה" וירדה מהאוטובוס.

לקח לה קצת זמן להתעשת מהחוויה המוזרה והיא המשיכה לראיון העבודה ואומנם קבלו אותה לעבודה החל מיום למחרת.

רק כשעמדה בתחנה למחרת בבוקר נזכרה בבחור הדתי ועבר לה זיק של מחשבה ש"הלוואי ויהיה על האוטובוס" ואכן הוא היה ובגלל שעת הבוקר המוקדמה היו מקומות ישיבה, היא התיישבה מאחוריו ושמחה על היתרון שהוא לפניה ולא הפוך.

כך עברו להם ימים רבים והמבטים בינה לבין הבחור הדתי הלכו והתעצמו, היא מצאה את עצמה חולמת עליו בלילות והחליטה לגלות יוזמה ורשמה על פתק את מ ספר הטלפון שלה, באחת הנסיעות עברה לידו ושמטה את הפתק...והוא צלצל.

לא היה בינייהם משחק פיזי מקדים, זה כבר היה מבושל והם קבעו בדירתה , הוא הגיע ומבלי לדבר או להחליף מילות נימוס היא אחזה במעילו השחור ומשכה אותו לחדר השינה.

כל פריט לבוש שהוא הסיר כך גדלה התרגשותה, בשרו הלבן רק גירה אותה יותר היא אהבה ללוש את בשרו, היא אהבה לראות את הסומק שעליו פניו והכי היא אהבה? לשמוע אותו גוחן,נאנק, היא נתנה מעצמה את הכל, הרגישה כאילו היא השולטת בו פיזית .

כשהיה מגיע לסיפוקו היה משמיע קול של מנגינה, בגמירה שלו היה ניגון שמעולם לא שמעה דבר שכזה וזה רק גירה את תיאבונה אליו יותר ויותר.

לאחר שהחלו לשוחח הבינה דניאלה שלעולם לא יהיה שלה כי הוא "מיועד", לא עזרו תחנוניה,לא עזרו ההסברים שלה ש"על אהבה כזו לא מוותרים" הוא היה נחוש בדעתו ולא הפגין שום צער או הססנות בנושא.

גם כשעמדה מולו ויספרה לו שהיא "באיחור" הוא הסביר לה שוב ושוב שבעולמו הבטחה זו הבטחה והוא מתעתד להנשא לשידוך,

הוא הציע לה עזרה אבל העלבון היה צורב והיא ניתקה את היחסים איתו.

עברו למעלה מ-20 שנים ודניאלה הייתה נשואה באושר, בעלה מעולם לא ידעה שבתו הבכורה לא שלו, גם הבת לא ידעה, דניאלה החליטה שאת הסוד היא לוקחת לקבר.

הבשורה שהיא עומדת להפוך לסבתא שימחו את דניאלה מאוד ואכן נולד לה נכד בכור, טקס הברית מילה עמד להתחיל וכולם חיכו למוהל, המשפחה התאספה סביב הכיסא והסנדק, דניאלה ובתה אחזו ידיים מהתרגשותץ ועצמו את עינייהם לא לראות ואז היא שמעה קול "זהו תם הטקס,מי לוקח את התינוק?" היא פקחה את עיניה ומולה היא ראתה את אהבתה מפעם, הוא זיהה אותה מייד, הביט עליה,הביט לתינוק,הביט באמא הצעירה והוא הצמיד את התינוק לגופו והחל להתייפח....