אחד מתחביביי הרבים הוא צפייה בפרסומות. בעיתון, או במגזין, אני מסוגל להתעמק במודעת פרסומת העשויה ביד אומן, כמו בכל יצירה ספרותית אחרת. אני משתדל גם להגיע בזמן להצגות קולנוע, כדי לצפות בכל הניסיונות המתוחכמים ופעמים מצחיקים, למכור לנו מוצר שעד לרגע זה כלל לא עלה בדעתנו, כי נחוץ לנו. כיוון שאיננו הולכים לסרט לעתים קרובות מדי ותחלופת הסרטונים האלה די מהירה, אך לעתים רחוקות אנו נאלצים לצפות באותו האחד מספר פעמים.  

 המצב שונה בפרסומות המשודרות ברדיו ולכן אני אוהב אותן הרבה פחות. במשרד אני מעדיף להאזין ל"קול המוסיקה" בה המלל מינימאלי, כמעט ואין פרסומות ומהדורת החדשות משודרת רק פעמיים בבוקר ופעם אחה"צ. כאשר המוסיקה אינה לטעמי, אני פשוט סוגר את הרדיו, או שם cd. רק בנסיעה באוטו אני מקשיב לרשת ב', או לגלי צה"ל ועל הפרסומת  במדיה הזאת, שלטענת רשות השידור 'עובדת', אני מבקש להרחיב את הדיבור.

ברצוני להתייחס קודם-כל לתשדירים שלדעתי הצנועה מסכנים את שלומם של הנהגים. אינני מאמין - מתוך ניסיוני - בהיענות למכתבי-תלונה, כמו-כן אינני משלה את עצמי, כי הבלוג האישי שלי מסוגל להשפיע על מעצבי התוכן בתחנות הרדיו, אבל אם מי מהם נכנס בטעות לאכסנייתי הצנועה, אני מבקש בכל לשון של בקשה, לא לשדר יותר פרסומות בהן מושמעים קולות העלולים להוציא את הנהג מהריכוז הדרוש לנסיעה בטוחה, לבלבל אותו, לגרום לו להסיט את תשומת ליבו מהמתרחש על הכביש. המסוכנים ביותר הם התשדירים בהם נשמעת צפירת מכונית. כזה היה התשדיר של סיטרואן ("רותי לקופה הראשית"), שהצפירה בו גרמה לי בכל פעם להביט בראי, כדי לראות על מה יצא הקצף ומי החוצפן הצופר לי. למזלם של הנהגים, הופסקה השמעת המפגע הזה אחר תקופה קצרה. פרסומת מקפיצת נהגים אחרת היא כזאת, בה שומעים צלצול טלפון, או רינגטון פופולארי המותקן בכל טלפון נייד שני. גם אם המנגינה במכשיר שלך שונה, אתה עדיין בודק בעצבנות, אם מישהו חייג אליך.       

סוג אחר של תשדירים מסוכן רק בגלל סיבה אחת: מרוב השמעות חוזרות הוא עולה לך על העצבים עד כדי כך, שאתה נאלץ להושיט יד ולחליף תחנה, או להחליש את הווליום. אחד הותיקים והמעצבנים ביותר הוא "הקטע הבא מבוסס על שיחה אמיתית" בו משמיעים דו-שיח שכאילו מתנהל בין אחת הרוצה לבטח את מכוניתה ופקיד ומסתיים ב"גם החודש כדאי להתקשר ל..." (אם אוכל להימנע מכך, לא אנהל כאן פרסומת). כמה פעמים חייבים לחזור על מסר, כדי שמוחו של הצרכן יישטף? בטח לא מיליון פעמים. אינני מאמין, כי הפרש המחירים בין החברה שבפרסומות והחברות האחרות גדול כל-כך. אם זה היה נכון, כל החברות האחרות היו מזמן נעלמות מהשוק. 

יש עוד קטע היוצא לי מהאף. ממש אין לי כל טרוניה כלפי 'האישה הראשונה בארץ בתפקיד מנכ"לית של חברה ביטוח' (כשמישהו נכנס לי עד-כדי-כך לעצמות, אני בודק במי בעצם מדובר), אך אני רק שומע את משפט המחץ "נמצאת עמנו חוה פרידמן-שפירא, מנכ"לית..." וידי כבר מגששת לעבר מתג הווליום. אל לנו לזלזל חלילה בחשיבותו של הביטוח, במיוחד "לבני +50", אבל בתשדיר זה לא רק שחוזרים על אותו המלל אין ספור פעמים, אבל על דעת המפרסם כלל לא עולה להכניס לתוכו משהו מקורי ומעניין. גם המראיין כביכול ("תראה קושניר"), מצליח להוסיף שמן למדורה, כשפולט בסיום "גם השיחה חינם, זה רגיל". מה זאת אומרת גם השיחה? מה עוד חינם בימינו?

סידרת תשדירים מבעיתה נוספת שמרוב השמעה החלה לצוץ גם בחלומותיי, היא מצעד 'המפורסמים' המצהירים קבל עם ועדה, כי "גם אני התחלתי לאכול בריא". בהמשך מושמע הג'ינגל האבסורדי, כי "... טבע מרקט הוא כמו כל סופרמרקט, רק בריא". לא ביקרתי עדיין בחנות האמורה ואם אי-פעם אבקר בה, זה בטח לא יהיה בגלל הפרסומת המטופשת הזאת, אבל האם בסופרמרקט רגיל חסרים מצרכים בריאים? מהו בכלל בריא? בכל שני וחמישי מתפרסמים סקרים על תזונה בריאה, כשכל סקר חדש סותר את ממצאי קודמו, אבל בעידן האינטרנט אנחנו הרי צרכנים נבונים ויודעים בדיוק מה טוב לגופנו ומה מזיק לו. האם בטבע מרקט כל הגבינות מכילות 3% שומן, או אולי רק 1%? אני מניח, כי מוכרים בו רק פירות וירקות אורגניים, אך הוויכוח אם התוצרת האורגנית אכן בריאה יותר מזו הקונבנציונאלית, טרם הוכרע ואם אתה מעדיף מוצרים אורגניים, אקולוגיים, ללא חומרים משמרים, אן לי ספק, כי תוכל לאתר אותם גם בסופרמרקט רגיל. 

הסובלים מכאבי מפרקים אינם זקוקים לפרסומת, המושמעת אף היא ללא הרף ברדיו, בו מטופל מביע "תודה ל..., כי לגוף אין חלקי חילוף", כדי לדעת שתכשיר המכיל הגלוקוזאמין עשוי להקל על בעיותיהם. בהמשך מצהיר המפרסם, כי זהו "המוצר היחידי שנחקר מדעית ונמצא יעיל". האם הטענה הזאת נבדקה על-יד מישהו? ומה עם יתר המוצרים המכילים את אותם הרכיבים עצמם, אבל אינם מוציאים הון עתק לפרסומת, האם הם פחות יעילים? התשדיר מסתיים בהצהרה בומבסטית: "אחר שלושה חודשים נעלמו הכאבים לגמר". כיצד ניתן בכלל להתייחס ברצינות להצהרה כזאת? ידוע, כי השפעת חומרים שונה מאדם לאדם. ואם הכאבים לא ייעלמו תוך תקופה כזאת? האם יוחזר כספו של הקונה?  

לא רציתי כאן להשתלח במפרסמים מסוימים, בחרתי רק בנודניקים עקשניים אחדים שמן הראוי, כי ישנו את דרכי פרסום מוצריהם. פרסומת צעקנית, החוזרת על עצמה במונוטוניות חדגונית, מחטיאה את מטרתה ולא רק שאינה מביאה לתועלת כלשהי, אך עלולה לעורר את זעמם של הצרכנים החשופים לה בכל שעות היממה ומרוב כעס ותסכול מחליטים להטיל חרם על המוצר שפורסם לעייפה. פרסומת שקולה, עניינית שאינה מנסה להחדיר בפטיש את המסר שלה, חיובית באשר היא מפיצה מידע ותורמת לקיומם ולרמתם של אמצעי התקשורת, אבל אני מאמין גדול בכך, כי מוצר טוב אינו זקוק לפרסומת. אם הוא טוב, חדשני, איכותי, זול יותר, ממלא צורך חיוני, אנשי מחלקת השרות שלו אדיבים, השמועה תעבור מפה לאוזן והוא כבר ימכור את עצמו. אחדות מן החברות המסחריות המצליחות ביותר, כלל אינן מפרסמות את עצמן, אך רואות חיל בעסקיהן.