22 מאי 2010

המילים שהורגות

כאשר אנו מידעים האחר בחלקי-האמת במקום בשלמותה הרי שהכוונה של המיידע הינה לטשטש אמיתות מביכות על מנת שיוכל להעביר מסר שיקרי שלם לאחרים.  כך התנהל השמאל החשוב כ"שפוי" במקרה מניעת כניסתו של הבלשן והקיצון הקומוניסטי הרדיקלי נועם חומסקי לארץ.

חזינו גם בתשפוכת סופרלטיבים מביכה מפי ירון (העבש) לונדון בתוכניתו "לונדון וקירשנבאום בה העטיר הלה כל שבח המצוי ושאינו מצוי במילון העיברי על ראשו של החומסקי הלזה.  זו היוותה דוגמא נאה למושג חצי-אמת.

הבה וניפתח בברור מאליו.  חומסקי כשלעצמו חשוב כאפס.  גם מתנגדיו וגם מברכיו משתמשים בו על מנת להעביר מסר התואם השקפותיהם וזה בסדר, כך אנו נוהגים במקרים רבים אחרים.  מאחר שזעקות ה"אכלו לי, שתו לי" של אנשי השמאל הרדיקלי בינינו לענין חומסקי נישמעו מעל כל במה אפשרית הרי שיש להביא גם את הצד האחר, העובדתי,האובייקטיבי בהקשרו הרחב לענין זה.

מזה כשלשה עשורים הולך ומתברר כי המשטר הדמוקרטי במתכונתו המערבית והישראלית בפרט אינו מצליח לעמוד על זכויותיו בעבור הציבור אותו הינו אמור לשרת.  המשטר הדמוקרטי הפך למשיסה בידי שרלטנים, אופורטוניסטים, דורשי טובת עצמם, אנשי התקינות הפוליטית, או במילים אחרות, המשטר הפך שבוי בידי פוליטיקאים ואנשי סקטורים בילתי ניבחרים כאנשי המדיה, האקדמיה והמשפט בינינו, המשרתים עצמם בלבד ומוצאים בארוע מינוים לתפקיד כזה או אחר סיבה למסיבה וקרדום לחפור בו לעיניניהם האישיים ולגחמותיהם בלבד.

במסגרת זו הופר האיזון ההכרחי, העדין והרגיש שבין זכויות הפרט לזכויות הציבור במדינות הדמוקרטיות והדבר ניכר במישנה תוקף במדינת ישראל אשר עדיין עומדת על נפשה ועל זכות קיומה מאז היווסדה (ו"תודה" לאהרון ברק ומשובטיו שהביאונו עד הלום). נושאי דגל זכויות הפרט החובקרות-כל על חשבון זכויות הציבור הינם אותם חברי סקטורים אשר מעולם לא עמדו לבחירת הציבור ולכן צברו כח והשפעה הרחק מעבר למשקלם הממשי.  המדובר כמובן הוא באותם אנשי הון, משפט, מדיה, אקדמיה וכדומה.  אלו אותם הסקטורים אשר ניכסו לעצמם סמכויות-על, חובקות-כל, בלא שנושאים הם קוצו של יוד של אחריות ציבורית רישמית.  תמיכתם הצבועה בנושא "זכויות הפרט" כעודפות על פני זכויות הציבור הינה בבחינת פעולת  'הפרד ומשול'.  ככל שכף המואזנים תיטה יותר לעבר זכויות הפרט על פני זכויות הציבור הרי שתיגדל השפעתם ויתעצם כוחם של בוחרי עצמם על פני השילטון הניבחר אשר מחויב וכבול כמובן לזכויות הציבור והפרט כאחד.

 למצער, באורח טיבעי נוהים אותם פוליטיקאים אופורטוניסים בינינו לעבר אותם סקטורים בוחרי עצמם מפאת שהכוח שניצבר בהם למימוש מטרות הפוליטיקאים הינו תלוי ועומד מעל הגדרות החוק וניתן לניצול שוטף ומעמיק ככל שגחמותיהם מוליכתם בלא פיקוח ושליטה מרכזים.  חברי הסקטורים-הון, מדיה, משפט והאקדמיה מצידם מוצאים בפוליטיקאים (המושחתים שבינהם), בני ברית טיבעיים למימוש מאוויהם האישיים באשר חובת הדאגה לציבור אינה חלה לכאורה עליהם, שהרי הינם פטורים מאחריות .  וכך, החגיגה הסימביוטית המושחתת הלזו הולכת ותופחת.

במצב שנוצר, וזאת החל ממחצית המאה העשרים ואילך, ההולך ומחמיר מעשור לעשור, הרי שקיום המשטרים הדמוקרטים, הנימצאים כיום תחת מתקפה איסלמית מבחוץ ומתקפת "זכויות אדם" שרלטנית מבפנים, עומדים בפני זעזוע קיומי ממשי.  המגמה המסתמנת היא כי אנו כולנו מנסרים את הענף הקיומי עליו אנו שוכנים.  באם לא תשכיל הדמוקרטיה להגן על עצמה מפני מגמות שליליות אלו, באם לא תוכל הדמוקרטיה להחזיר את האיזון החיוני לקיומה שבין זכויות הפרט לאלו של הכלל, הרי שהינה נידונה לכליה בעתיד הניראה לעין.  סהו בדיוק הסדק אשר בו ניכנס ופורח הג'יהאד העולמי ושלוחיו האיסלמיסטים הרדיקלים ההופכים לחוכא-ואיטלולה התמימונים הדמוקרטים בארצות המערב.  רפי ההבנה בינינו אינם משיגים כי הדמוקטיה ומשטרה אינם עשויים מקשה אחת.  אין דין הדמוקרטיה השווצרית או השוודית כדין דמוקרטיה הישראלית הנאלצת לעמוד על נפשה.  היכן שהדמוקרטיה השוודית יכולה להתיר לעצמה להתקרב למודל האוטופי של הדמוקרטיה (עד כה-השיטפון האיסלמי ישנה כל זאת בקרוב), הרי הדמוקרטיה שלנו חייבת להגן על עצמה ואף לצאת למתקפות נגד ולא, יבולע לנו.

לעיתים דומה כי נעלם מעינינו ובפרט מעיני קובעי המדיניות בינינו, אלו הרואים בשרות הציבורי שליחות, כי זכויות הציבור חשובות לא פחות מזכויות הפרט באשר הציבור הוא המכיל בתוכו את כלל הפרטים ומכאן שפגיעה בזכויות הציבור הינה הלכה ולמעשה פגיעה כוללנית, בעלת חזית רחבה בפרטים המרכיבים אותו.  ומכאן, פגיעה בציבור הינה חלק מסיכול אקראי או מכוון של זכויות הפרט.  וכך, עמידה על זכויות הפרט בלא שנעמוד על זכויות הציבור דומה ללחיצת דוושת הגאז בעוד המכונית נימצאת בהילוך סרק.

הבה ונחזור לחומסקי ודומיו המשמשים כסוסים טרויאנים משוללי רסן בקרב הדמוקרטיות המערביות ומאימים על קיומו הפיזי של ציבור הפרטים החי במסגרת זו.

לשם כך נשוב מעט לאחור, למהלך ההיסטורי שקיבע את המהפכה הקומוניסטית / בולשביקית ברוסיה הצארית של אז.  לדאבוננו מרבית הפעילים אשר יזמו והוציאו לפועל את המהפכה הקומוניסטית היו מבני עמנו.  אנו נוטים להעלים אותן עובדות מזעזעות אמות סיפים אלו כי השותפים הבכירים ביותר בחיסולים והטיהורים של מיליוני אזרחים רוסים אשר התנגדו לרעיון הקומוניסטי.  החלק הארי של האחראים לדיכוי, להגליה, לרצח, לשלילת זכויות, לסתימת הפיות שהתלווה למהפכה הקומוניסטית, היו "אחינו" היהודים.  אלו אותם קומוניסטים פנאטים עם דם בעינים ומכונות יריה בידם אשר לא היססו לרצוח להרוג ולאבד מתנגדים רעיוניים, אם במעשה ואם במחדל, מליונים מהם.

וכי יש תמה על כי פליטי ההנהגה הסובייטית היהודים שנימלטו לישראל לאחר שחרב הטיהורים המתהפכת הופנתה גם כנגדם, לא מצאו כל פסול בהפעלת מבצעי "הסיזון הגדול והקטן" בשנות הארבעים שלפני קום המדינה בחסלם יהודים בני עמם, מתנגדים פוליטים מאירגוני הפורשים האצ"ל והלח"י?

והכיצד כל זאת מתקשר לחומסקי? הלה, קומוניסט פנאט, שמאלן-רדיקלי-פשיסטי, הינו בשר מבשרם האידאולוגי של הרוצחים היהודים בתוככי המשטר הסובייטי.  כל שעלינו להזכיר הוא את תמיכתו הנחרצת ללא פשרות של חומסקי באחד מגדולי הרוצחים שלאחר מלחמת העולם השניה, בן דמותו הרעיוני של חומסקי, שניהם קומוניסטים פנאטים, הלא הוא פול-פוט (לכאורה כניראה. פול-פוט היציג מצג קומוניסטי אך ספק אם היה ככזה, לא שהדבר הפריע לחומסקי).  אשמדאי קמבודי זה, מנהיג תנועת ה'חמר רוז', הינהיג, יזם וביצע רצח עם, עמו שלו, במתכונת סטליניסטית-אמור גם יהודית קומוניסטית.  

לערך 1.7 מיליון קמבודים מתנגדי המשטר הרודני נירצחו "בשדות הקטל" במצוותו והנהגתו של פול-פוט בין השנים 1975- 1985 (בעיקר עד שנת 1979 אך גם לאחריה), תחת עידודו ותמיכתו הנילהבת של אותו נועם חומסקי וזאת לאחר שכבר השמדת העם בידי פול-פוט נודעה לפירטי פרטים ברחבי העולם .  לא ביכדי, מעורבותו הרעיונית של חומסקי ברצח העם הקמבודי לא הוזכרה ולו במלה אחת במסע התמיכה ההזוי של השמאל הקיצוני אצלנו עקב מניעת כניסתו לשטח איו"ש.  לאחר הכל, העובדות האופפות את מצעו האידאולוגי של חומסקי, יד ימינו של השטנים פול פוט ונסראללה, הינם מבלבלות את השמאלן המצוי וכך יש לחסוך ממנו דאבה זו.  שוב ושוב חוזים אנו בנטיה הבזויה של סקטור זה לנהוג מנהג אתרוגנות ולמרק חטאים בתמורה לשימור ולקידום מישנה אידאולוגית.

המתווה המלווה את חומסקי הוא מלחמה שוצפת וקוצפת בכל מתנגד רעיוני לפי מיטב המסורת הבולשביקית.  לטעמו יש לחסל מתנגדים-רעיונים בכל מחיר ובכל תנאי.  אכן, קרוב לוודאי כי חומסקי לא אחז מעודו בכלי נשק על מנת להוציא זממו אל הפועל אך חומסקי כבלשן ידוע, יודע ומודע לכוחן הרצחני של מילים.  מילים הורגות, מילים רוצחות במדה ואדם מיומן בשימוש בהן כחומסקי לדוגמא, אכן בכוונתו לגרום לאחרים להוציא לפועל את זממו.

זו הסיבה מדוע חבר חומסקי וכרת ברית אוהבים אמיצה עם אויבה בנפש של מדינת ישראל הלא הוא נסראללה, מנהיג החיזבאללה, בעודו משבח, מהלל ומקלס גם את אירגוני החמאס והפת"ח.  לגבי דידו של חומסקי ישראל הינה יריב אידאולוגי וככזו עליה להעלם מהעולם, להישמד בהתאם למיטב משנתו הבולשביקית הרעיונית הסטליניסטית.  ככזה, חומסקי הינו אויבה בנפש של מדינת ישראל החייבת להתגונן מפגיעתו.

חומסקי מצטרף בכך למצעד היהודונים-הבואשים אשר לכל משכה של ההיסטוריה חברו לאויבי עמנו על מנת להשמידו, משהו בנוסך חיידקים טורפים הקמים על הגוף הפונדקאי לכלותו.  קשה להימנע מאיזכורו של החבר גולדשטיין (אופס, גולדסטון), עוד יהודון כדוגמת חומסקי אשר מהווה סוס טרויאני "יהודי?" (בקליפתו, אך אשמדאי במהותו), בינינו.  וכי עלינו לקבל את חומסקי, משרתו של הג'יהאד העולמי האיסלמיסטי בינינו?  האם חופש הביטוי הינו פרוץ לכל רוח וחסר גבולות?  האם אין עלינו לשים מחסום בפני עוכרי ישראל המעודדים את חיסולנו?  האם חופש הביטוי הינו חופש השיסוי?

לאחר שנקטנו בכל האיזונים הדרושים בין חובתנו לזכויות הפרט ולציבור וזכויותיו הרי שאין לראות את סילוקו של חומסקי מתחומנו בהקשר של אדם בן 82 אשר מתעב את מדינת ישראל ומיחל להשמדתה אך חסר יכולת פיזית ממשית לכך.  חומסקי עצמו חשוב כקליפת השום, אך משנתו ורעיונות העיוועים בהם הוא מחזיק ומפיץ בהחלט מכוונים להביא שמד על ראשינו.  חומסקי הינו מהחלוצים המערביים הצועדים וחרב האיסלם שלופה בידיהם כנגד תרבותנו המערבית, הדמוקרטיה שלנו ויהדותנו.  בכך מיצג חומסקי את בני החושך, את הבערות, חוסר הסבלנות והסובלנות הטוטליטרית לדעות, מנהגי וצורת חיי האחר, אדם זה יש להקיאו מחברת בני אדם.

בכך שנימנעה כניסתו לתחומה, משדרת ישראל קבל עולם את כוונותיה בהקשר הרחב יותר דהיינו, נחישות להלחם כנגד הקמים עליה לכלותה ללא רתיעה ובלא הנחות ואין כחומסקי וגרושו להצביע על כוונותיה ובדין של ישראל כדמוקרטיה מתגוננת ואף ד'לית ברירה תוקפת.  נוסיף גם כי פעולת מניעת כניסה כנגד אויבי הדמוקרטיה נהוגה מזה שנים בכל ארצות המערב, מקובלת על הכל שם ואינה כלל ניתפסת כסתימת פיות אלא כאקט של התגוננות לגיטימית מפני זדים כדוגמת חומסקי.

בנוסף, סילוקו של חומסקי משיטחנו משדר לסוסים הטרויאנים בקירבנו, המדיה, האקדמיה, חלקים ממערכת המשפט ואירגוני השיטנה הפועלים מתוכנו, כי אנו נחושים להילחם בקמים עלינו הן מבפנים והן מבחוץ, המסר ברור, אתם--עוכרי ישראל מבפנים, אינכם שולטים בנו יותר, אנו נציגי העם, אנו הננו הריבון הניבחר ואנו מיצגים את העם למען העם.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf