"יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ. אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם, וְיֶאֱהָבֶךָּ. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח. תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה', וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא". (משלי ט'/ז'-יב')
מי אינו ראוי לבוא בשערי החכמה?
"יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו" - הלץ המזלזל ובז לכולם אינו ראוי לחכמה. מי שמטיף מוסר אל הלץ שבז לכל ושולל חכמה ומוסר - אינו נותן לקח ותועלת למוכח, אלא לוקח לעצמו קלון - בושה. כך גם מי שמוכיח לרשע את מומו - גם הוא לוקח על עצמו קלון, כי הרשע אינו מוכן להקשיב אלא לעצמו.
"אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" - כלל ברזל הוא: אל תוכיח את הלץ כי הוא ישנא אותך. הוא לא מבין את מטרתך החיובית והטובה ורואה בך אויב ושונא. וההפך: "הוכח לחכם ויאהבך"- את החכם המבין והמפעיל שיקול דעת כן תוכיח לשיפור דרכו והוא רק יאהב אותך בשל כך!
"תן לחכם ויחכם עוד, הודע לצדיק ויוסף לקח" - לחכם תוסיף ותתן עוד לקח, עוד הארה (מלשון אור) "ויחכם עוד"- כי הוא שואל, מבין, מעוניין ורוצה ללמוד ולהחכים. תן דעת ותבונה לצדיק והוא יוסיף ללמוד לקח ולהסיק מסקנות ולא כלץ וכרשע הלועגים לחכמים.
"תחילת חכמה יראת ה', ודעת קדושים בינה" - התנאי המקדים לקבלת החכמה: ראשית החכמה שהיא תנאי הקודם לקבלתה: יראת ה' - יראת שמים- הנכונות ללכת בדרכי ה'. שהרי "דעת קדושים"- דעת אלוקים שהיא תבונה מקודשת, היא התנאי המקדמי לבינה - להבין ולהשכיל. תנאי זה חסר ללץ ולרשע, על דרך החיוב. החכמה היא תשלובת של יראת ה' - זהירות והקפדה. עם תבונה - חשיבה מתוך התבוננות תוך הפעלת שיקול דעת יעיל וחושב.
"כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים" - החכמה חוזרת ופונה לפתי חסר ניסיון החיים ומדגישה את מעלתה: רק על ידי, בעזרתי, יוסיפו לך התורה תורת החכמה ומצוותי, שנות חיים - ימים ושנים איכותיים של חיים טובים ויעילים.
"אם חכמת - חכמת לך, ולצת - לבדך תשא" - הפתגם הוא: אם למדת חכמה - החכמת לטובתך. אך אם נהגת כמו לץ אשר בז לדברי חכמה ומוסר - תסבול לבדך בשאתך עוון זה. הכל תלוי בך, השתדל להחכים ולהבין ואז תצליח ותרוויח חיים טובים.
ד"ר אברהם גוטליב