לפני שנים אחדות גרם לי אחד מחבריי הטובים להפתעה מרעישה. אנו גרים באותה שכונה, חברים באותה קו"ח ויש לנו גם את אותה רופאת המשפחה, אישה ידידותית צעירה וחייכנית, עמה פיתחתי בביקוריי הלא-תכופים, מערכת יחסים טובה למדי. ידידי זה גילה לי בשיחה אקראית, כי בכל ביקור אצל הרופאה, הוא מביא לה מתנה קטנה. הזדעזעתי וירדתי עליו חזק. טענתי, כי הוא גורם נזק לי ולכל שאר חולי אותה רופאה, באשר כאילו מבקש לקבל יחס אישי מועדף. מאידך, אם מתן תשורות יהפוך לנורמה, הרופאה עלולה לחשוד באלה שאינם נוהגים כגון ידידי, כי אינם מעריכים את עבודתה. אני, שכיר כמוה, הייתי נעלב לו מישהו היה מביא לי מתנה עבור העבודה שאני מקבל עבורה שכר. חברי המסכן בכלל לא הבין על מה בדיוק אני מלין עליו ויצא ממני עם ההרגשה, כי ידידו הוותיק ירד קצת מהפסים. 

התעניינתי בנושא ונודע לי הבונבוניירה הצנועה שידידי מביא לרופאתנו, היא קצה הקרחון בלבד. ככל הנראה, קיימת בעיית מסוימת של 'רפואה שחורה' בארץ. השמות השונים 'תשלום מתחת לשולחן', 'מעטפה עם כסף שחור' ואף 'תרומה', מציינים תופעה לפיה אדם המעוניין להקדים את תורו לניתוח, או שהניתוח יבוצע בידי רופא מסוים, חולה הרוצה להעביר את מיטתו מהמסדרון לחדר, משלם סכום כלשהו לגורם המתאים. נאמר לי, כי גם בסיום הטיפול הרפואי מקובל לשלשל לכיסו של הרופא סכום כסף ואני ברוב תמימותי חשבתי, כי כשאני מביא עם סיום האשפוז כמה עוגות למחלקה, או מעניק ספר לרופא, אני נוהג בנדיבות.

על פי החוק, רופא בבית חולים ציבורי, הדורש תשלום בעד טיפול, או כל פעולה אחרת שהוא חייב לעשותה על פי תפקידו, בין אם סכום הכסף נכנס לכיסו הפרטי ובין אם לקרן המחקרים כלשהו, עובר עבירה פלילית של שוחד, עושק, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. בשנים אחרונות הוגשו כתבי אישום נגד רופאים בנושא, אבל את התופעה כנראה הושרשה לחלוטין. לדעת ידידה, שיש לה אימא באה בימים הנזקקת לעתים קרובות לטיפולים רפואיים,   אתה אמור לשלם כאלף דולר אחר ניתוח, בעוד בביקור אצל רופא מומחה ניתן להסתפק באלף שקלים.

עד עתה - למזלי הרב - לא התנסיתי בכך ולא הייתי מודע, כי למעט מקרים חריגים בעיית הרפואה השחורה קיימת בארץ. אני מניח, כי בעקבות פרסום רשומה זאת, אקבל תגובות בהם קוראים יחלקו עמנו את הוויותיהם בנושא. אולי גם רופאים יכתבו ויאמרו עורבא פרח. הלוואי!

במזרח אירופה זאת תופעה מקובלת. אנשי המקצוע מתחום הרפואה המקבלים 'תשלומים נלווים', 'דמי הכרת תודה', אינם מושחתים, משכורותיהם נמוכות וה'תשלומים האפורים' מהווים מקור סדיר וחשוב להשלמת הכנסתם. השיטה שאינה מעניקה לאנשי מקצוע משכורות שניתן להתקיים מהן בכבוד, היא היא המושחתת.

אסיים במעשייה מאחת מארצות מזרח אירופה. המספרת טענה, כי הייתה עדה למקרה כששכבה בבית חולים ליולדות. אולי היא רק שמעה אותו, אבל זהו סיפור יפה.

משפחה צוענית גדולה, אנשים הלבושים בפשטות, אבל טוב, באה לחדרה, כדי להביא הביתה יולדת ואת הרך הנולד. גם הרופא שביצע את הלידה - שלא נראה בסביבה מאז הלידה - הופיע מאי-שם, ותוך חיכוך ידיו קרקר סביב המשפחה והשמיע אמרות כגון "נכון שהלידה עברה בשלום?", "נכון שקרובתכם קיבלה טיפול מעולה?" וטפיחות כתף עצמיות  דומות.

לבסוף ניגש אליו ראש המשפחה, הודה במילים פשוטות לרופא על עבודתו ומסר לו בונבוניירה ענקית. הרופא נטל לידיו את הקופסה, אבל לא היה מסוגל להסתיר את אכזבתו והתפרץ:

"אישי הטוב, במעמד זה לא נהוג לתת שוקולד לרופא המיילד!"

השתררה דממה ואז האיש שאל בשקט:

"סליחה, אז מה הנוהג?"

"המרוצים מעבודתנו נותנים מעטפה. זאת היא המסורת. אתם עוד לא שמעתם על כך? אצלכם דווקא יש ילודה רבה!"

"סלח לי אדוני הרופא וכמה נוהגים לתת האנשים?"

"ובכן, כ-200 דולר."

אני מבין. אני מבקש את סליחתך על חוסר הידיעה שלי, אך נפתור את הבעיה תיכף ומיד. ברשותך, החזר לי את הבונבוניירה."

הוא לקח את הקופסה מידי הרופא, פתח אותה, הוציא ממנה צרור של שטרות ומסר שתיים מהן לרופא המאובן, שנראה היה על סף העילפון. את יתר השטרות הכניס לכיסו, לחץ את ידי הרופא והמשפחה עזבה את החדר. 

היולדות שנותרו בחדר כיסו את ראשיהן בשמיכות, כדי לא לצחוק בפני הרופא האומלל.

אני מאד מקווה, כי לעולם לא נגיע למצב דומה בארץ.