 
|
מונולוג של קולב
מאת: מיכל 08/06/10 (23:32)
אני תלוי לי בפינה בדיוק..מול דלת הכניסה
רואה את הנכנסים ומנחש מה הם מחפשים
הכי מוזר ולא הגיוני אלו הזוגות שנכנסים
כמו רוח סערה, אבל מה שמעניין זו התנהלותה של האישה
היא כאילו,אייך נאמר רק ה"מלווה" כי הגבר במקצועיות
ואנרגיה מרובה מחפש לה שמלה שתתאים למידתה.
או שעידן הפנמיניזם לא התדפק על דלתם או שהשוביניזם
הוא מנת חלקם.
זר לא יבין זאת כמוני הקולב שמביט מהפינה ומהבעה של
תמהון על הנעשה אני נותר סתם תלוי כמו פוץ למכירה.
יש את הנשים שהולכות עם משפט הפתיחה "אני שחור לא
רוצה,חשקה נפשי בקצת צבעים אחרים שתמיד ממני נעלבים"
ואחרי שהפכו את כל החנות וטלטלו לנו הקולבים את הצורה
הן יוצאות עם בגד שחור וחשבונית-קבלה.
יש את המלאות המהממות שמתעקשות על סוג של מידה
הן רק שוכחות שזו המידה "מבת המצווה" וקצת התרחב
להן במקום של "בול פגיעה" ומידה 2 לא הופכת להיות 4.
בקיצור תרחמו קצת על קולב תלוי ודפדפו בעדינות
כי אחרי הכל אני לא סחבת רצפה... הכותבת היא רואה,לומדת ורצה לספר לחברה
רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן
גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.
|
 |
|
||||||||||||||||||||||
| © כל הזכויות שמורות לפרשן 2021 |
בניית אתרים
|