מס' צפיות - 187
דירוג ממוצע -
מצמוצים - יש דין ויש דיין
מאת: אברי שחם 15/06/10 (08:35)

מאז שבנעוריי בלעתי בשקיקה את ספריו של ארל סטנלי גרדנר ועקבתי בנשימה עצורה אחר מעלליו של פרי מייסון (ויחסיו הטעונים עם מזכירתו דלה סטריט), עולם בתי המשפט הקסים אותי, אבל לא הזדמן לי כמעט לבקר בו, לא כעד - ולמזלי - גם לא כנאשם. בפעם הכמעט יחידה בה הופעתי כעד, אחר תאונה בה הייתי מעורב, התרשמתי, כי הסנגור מוכן לעשות הכול, כדי להציל את עורו של לקוחו, נהג שגרם לתאונה בה היו פצועים אחדים. הוא ניסה בכל הדרכים לבלבל אותי ולערער על מהימנותי, אפילו על חשבון טשטוש העובדות וסילוף האמת.

לעומת בתי המשפט `הרגילים`, יצא לי כבר פעמיים להשתתף בדיוני בית משפט לתביעות קטנות. "בית המשפט לתביעות קטנות נועד להקל על האזרח ולאפשר בירור, בדרך פשוטה וקצרה של תביעות כספיות שהגיש יחיד (לא חברה ולא תאגיד), לגבי סכומים נמוכים יחסית וכן של סכסוכים על רקע של צרכנות ומתן שירותים, כשנושא הסכסוך הוא בשווי שאינו עולה על30,000  ₪. סכום זה משתנה מעת לעת ע"פ עלויות המדד". (מפרסומי המדינה, הרשות השופטת). הייחוד העיקרי מבחינת התובעים ונתבעים כאחד, הוא, כי בבית משפט לתביעות קטנות טוענים המעורבים בסוגיה הנדונה בעצמם לעניינם, ללא צורך בייצוג בידי עורך דין.

בפעם הראשונה תבעתי, כנציג וועד הבית, דייר בביתנו שסירב בכל מיני טענות - חדר מדרגות לא נקי - לשלם לוועד הבית. השופט היה נמרץ והחלטי. הוא שאל את הנתבע אם זה נכון שלא שילם דמי וועד בית וכשהאיש אישר "כן, אבל...", קטע את דבריו ולא נתן לו להשמיע אף מילה נוספת. "קודם שלם את חובך ואז תהיה רשאי להשמיע ביקורת".      

השבוע תבעתי שוב, הפעם חברה ששכרנו את שירותיה, כדי למכור עבורנו נכס כלשהו והיא לא ביצעה את המוטל עליה. השופט נעים הסבר (כבוד השופט גדעון ברק) נתן לי קודם להשמיע את דבריי, בעוד הכתבנית מנסה לרשום את הנאמר. תיארתי את העובדות, הסכום ששילמנו, הניסיונות שעשינו ליצור קשר עם החברה ולבסוף האשמתי את החברה בנוכלות, על שלא עשתה מאומה למען לקדם את ענייננו. לאחר מכן דיבר נציג החברה. התברר, כי עיקר הבעיה עיקרית היה קצר בתקשורת. יחסי הלקוחות של החברה גרועים בעליל, נציגיה לעולם אינם זמינים בטלפון ואינם מוסרים דיווח ללקוחותיהם. השופט הציע, כי נצא לפרוזדור ונגיע לפשרה.

כך עשינו. נציג החברה, מתמחה בעריכת דין צעיר וסמפטי, הציע, כי נאריך את חוזה ההתקשרות בינינו בחצי שנה נוספת ובאותה התקופה תציע לנו החברה שתי הצעות-מכר רציניות. בתום התקופה, היה והחברה לא תצליח למכור את הנכס שלנו, יוחזרו לנו דמי ההרשמה. חזרנו לאולם בית המשפט. השופט כלל את הסכם הפשרה בפרוטוקול ישיבת בית הדין, הכתבנית העלתה אותה בכתב וקיבלנו כ"א עותק מודפס.

השופט אפילו הודה "לצדדים, כי הגיעו להסכם הפשרה הנ"ל ובכך חסכו מזמנם ומזמנו של בית המשפט" ושל משלם המיסים. בסך הכול הוויה נעימה שערכה כשעה בלבד. הלוואי וכל מערכת המשפט בארץ תתנהל ביעילות כזאת.             

 

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר