בהכנסנו לזו המנהרה ובחושבנו-אין תקווה מבצבצת לה גחלילית ומאירה

היא רומזת רגע..יש עוד תקווה למה להרים ידיים ולחשוב שהכל נורא?

 אולי השביל מצריך הליכה?

אולי להתקדם זו התחלה?

 ומהיותנו גרגרי חול קטנים בגלובוס כל-כך עשיר עלינו מוטלת החובה.

 ומכאן נולדת לה מסקנה,החלטה,

צעד קדימה ו..הופ מציאות חדשה.

אסור להסתגל שאחר יבצע עבורנו את המלאכה

בגלל זה אמא טבע בראה לנו איבר לחשיבה,

ואם לא ניקח מהנמלה דוגמא נבין

כי למעשה יש אפשרות שהפתגם שטוען

שאנו החיה הכי  חכמה היא נכונה.

אז?

דרך צלחה!!!