התבוסה של ארגנטינה, השימחה של הקנצלרית הגרמנית עם ניצחון הנבחרת, אלו היו כותרות העיתונים של אתמול (כותרות ותמונות כמעט זהות). נדמה כי הפכנו לרגע להיות מדינה נורמלית שכותרות העיתונים שלה עוסקות בתחום התרבות והספורט רק שהבעיה היא שבמהלך סוף השבוע היו חדשות לא פחות חשובות ויותר מזה, הניצחון של הנבחרת הגרמנית על זו הארגנטינאית היא באמת חדשה ספורטיבית, אך לא מעבר לזה.

חובבי הספורט ידעו כי הנבחרת הגרמנית משחקת טוב, כי הארגנטינאית משחקת פחות טוב. ההפתעה לא הייתה בניצחון, אלא רק בכמות השערים. הייתי יכול להבין ולקבל כותרת ראשית בעיתון אילו היה מדובר במשחק הגמר, אבל התבוסה הארגנטינאית הייתה במסגרת משחק רבע גמר בלבד.

כמו כולם, כך גם אני צופה בהנאה בשידורי המונדיאל, אולם עדיין לדעתי יש לקחת את הדברים בפרופורציות מתאימות. הכותרות של יום ראשון מעלה שאלה מעניינת: לפי איזה קריטריון נבחרת הכותרת בעיתון. האם באמת העיתונים נגררים אחר מה שנדמה להם כהלך הרוח הציבורי, או לפי מה שנדמה להם כחדשה החשובה במיוחד.

אני מניח שבימים רגילים עורכי העמוד הראשון בעיתונים הגדולים משתדלים למצוא את האיזון המתאים בין מה שנדמה להם כי מעניין את ציבור קוראיהם, לעומת מה שלדעתם, חשוב. דיווח על מהלך מדיני או חלילה פיגוע הוא חשוב וצריך להופיע בעמוד הראשון, לעומת זאת דיווח על הישג ספורטיבי או תרבותי בעיקר ברמה הבינלאומית של ישראלי זה או אחר הוא מעניין.

הכותרות של יום ראשון האחרון לא היו חשובות במיוחד ולדעתי גם לא מעניינות במיוחד. ציבור חובבי הכדורגל, אם לא ישב מול המשחק, לבטח טרח להתעדכן. המשחק שודר בשעה נוחה לרוב הציבור החילוני וגם הציבור הדתי, היה יכול לברר את התוצאה (ולבטח גם עשה זאת).

לעניות דעתי הבעיה בכותרות יום ראשון היו דווקא הבחירה של מה שלדעת העורכים "ימכור את העיתון" מה שהפך את העיתונים הגדולים בישראל למגוחכים וחבל.