מאת: בן רוזנבליט

את מעגל החיים נהוג לחלק לשלושה חלקים מרכזיים: ילדות והתבגרות, בגרות וזיקנה. בעבר הלא כל כך רחוק (עד התפתחות הרפואה המודרנית במאה ה-20), הילדות והבגרות נחשבו לתקופות הארוכות ביותר חיי האדם, ואילו הזיקנה נחשבה לקצרה יחסית. בזמנו בעוד מחלה רצינית אחת הייתה יכולה לגרום למותו של אדם, כיום, כמובן המצב שונה לחלוטין וכנגזרת של כך גם אופן הטיפול בכאב.

החלוקה היא כזאת:

* תקופת הילדות וההתבגרות - 25 שנים
* תקופת הבגרות - 30-40 שנים
* תקופת הזיקנה - 20 שנים ויותר

נתונים אילו מלמדים על שינויים אדירים המתרחשים מבחינה חברתית, בתא המשפחה ואף בתחום הכאב. הכאב נתפס ע"י רבים כסימפטום פיזי בלבד שיש למגרו מהחיים על מנת להמשיך במהלכם התקין. רוב האנשים אינם מודעים למכלול הדברים המשפיעים על תחושת כאב:

* כאב פיזי: סוג ומשך המחלה/פציעה, מצב גופני כללי, טיפול תרופתי וכו'

* כאב נפשי: מצב נפשי עכשווי, רקע נפשי, תקופה של סטרס וכו'

* קב' של דברים שלא ניתן להגדירם בכותרת אחת כמו: מין(ז/נ), רמת דתיות ואמונה, שיוך תרבותי ועדתי, חינוך וגיל.

 לפניכם אם כן המאפיינים השונים של כאב על פי קבוצות הגיל ודרכי הטיפול וההתמודדות עימו.



תק' הילדות וההתבגרות

* גיל: מהלידה ועד לממוצע של 25

* מאפיינים: חוסן פיזי, מצב בריאותי טוב עד מאוד ללא מחלות כרוניות, אין נטילת תרופות באופן קבוע וישנו תא משפחתי וסביבה חברית תומכים.

* תחלואות: מחלות וירליות וחיידקיות קלות ובינוניות בחומרתן  החולפות במהרה באופן יחסי, האלרגיות הפציעות והטראומות - מזדמנות.

* כאב: כאבים פתאומיים קלים עד חריפים בעוצמה, שמתלווים למצב המחלה הפתאומית שלפתע הגיחה או הפציעה שקרתה. הכאב אינו נוטה להפוך לכרוני ובדר כלל גם אם מדובר בכאב חריף הוא נסבל היטב ועובר במהרה עם טיפול מינימלי או ללא טיפול כלל. גם בגילאים צעירים אילו ישנן תחלואות קשות (גנטיות או נרכשות) כמבן,  הגוררות סוגי כאב קשים ועקשניים, אך כאמור מקרים אלו הינם יותר נדירים.

* טיפול: חשוב להבדיל האם התרחש הכאב בעקבות מחלה או פציעה. אם מפציעה, הגוף מרפא עצמו די מהר וללא צורך בעזרה מרובה. מעגלי התמיכה (משפחה/חברים)  מאוד עוזרים, ולרוב אינו נדרש טיפול כלל או טיפול מועט יחסית. הפרוגנוזה (צפי החלמה) היא מצויינת. אם הכאב נגרם ממחלה, אז לרוב הכאב הוא לא סימפטום מבודד, אלא מורגש ביחד עם כל "החבילה" של הסימפטומים, מה שמקל במידה מסוימת על ההחלמה ממנו. מבחינה טיפולית נדרש בדרך כלל טיפול במחלה הבסיסית  ולאחר ההחלמה ממנה יעלם הכאב. גם כאן הפרוגנוזה מצויינת כי כל המערכות בשיאן.



תק' הבגרות

* גיל: 25 עד כממוצע 60

* מאפיינים: בשלות פיזית ונפשית. אם אורח החיים תקין(תזונה,פעילות גופנית,מנוחה מספקת...), אז הבשלות טובה והחוסן הבריאותי מיטבי. אם אורח החיים לא תקין, תופענה מחלות שחלקן עשויות להיות כרוניות (סכרת, שומנים בדם וכולסטרול, יתר לחץ דם...). מעגלי התמיכה עדיין טובים יחסית, אולם כבר מעטים יותר והחוסן הבריאותי ירוד.

* כאב: מחלה או פציעה גורמות לכאב גדול ומעיק.סף הכאב עשוי לרדת, מה שיגרום לתחושת כאב גדולה ובתדירות גבוהה. נטילת תרופות קבועה מחלישה את הגוף מה שיגביר את החוסר סבילות לכאב. בגלל המחסור בפעילות הגופנית והשמנת היתר תיתכנה שלל הפרעות של מערכת שלד שריר( כאבי גב, ברכיים, צוואר וכו..). מה שיגרום לכאבים כרוניים, שבד"ר אינם מגיבים טוב לטיפולים קונבנציונליים.

* טיפול: זו התק' בה הטיפול קריטי. חשוב לא להתפתות לטיפול בכאב כלשהו על ידי נטילת משככי כאבים בלבד. יש לראות בכאב כסימן אזהרה ולטפל בו ביסודיות כולל לשנות את אורח החיים לבריא יותר. ראוי  לציין ששינוי בתקופה זו אומנם קשה יותר, אך בהחלט אפשרי! צפי ההחלמה במידה ומטופל כהלכה טוב מאוד. באם לא יקרה שינוי מהותי והכאב לא יטופל כמו שצריך הבן אדם יכנס לשלב השלישי ב"חוסר" בריאותי ושם הטיפול מורכב יותר.


תק' הזיקנה

* גיל:  60 פלוס ועד 120

* מאפיינים: מצד אחד ישנם שינויים פיזיולוגיים תקינים אשר מחלישים את הגוף באופן טבעי, קרי מערכת שלד שריר חלשה ופגיעה יותר, מערכת החיסון נחלשת , מה שמוביל ליתר מחלות- כאלו שקשה יותר לגוף לרפאן, אם האדם סבל ממחלות קודמות אשר היו על "אש קטנה",  בתק' זו הרבה יותר קשה לשלוט בסימפטומים והמחלה הופכת שוב לסוערת. יתרה מזאת, מעגלי התמיכה מצטמצמים מאוד- מה שמקשה על התמודדות עם חולי. אך מצד שני, אין זה אומר שהמצב אבוד מראש וצריך להשלים עם בריאות לקויה ולחיות עם מחלות וכאב.

* כאב: עקב העובדה שהרפואה התקדמה ניתן יותר לשלוט על סימפטומים של מחלות כרוניות, ניתן לאבחן את המחלות בשלב מוקדם יותר ולטפל כאשר הן עוד בהתחלה וגם כאן ניתן לטפל בנושא הכאב. רופאים רבים, צוות רפואי והאוכלוסיה הכללית נוטים לטעות ולחשוב שבגיל הזקנה הכאב הוא "מובנה" וחלק בלתי נפרד מהתק' ועקב כך גם אין צורך בטיפול "אמיתי" - כי ממילא אין זה יעזור.

* טיפול: הטיפול  ארוך יותר וקשה יותר, אך בהחלט אפשרי. לא תמיד ניתן יהיה להגיע לריפוי מלא מהכאב אך בהחלט ניתן לשלוט בו כך שיתאפשר ניהול חיי יום-יום תקין. גם כאן עדיין ישנה חשיבות גדולה לשינוי אורח החיים לבריא יותר אך כמובן שבעדינות גדולה יותר. עיקר השינוי מכוון לנושא הפעילות הגופנית המתונה שחשיבותה קריטית. צפי החלמה במידה ומתבצע טיפול כולל שינוי באורח החיים - טוב.



לסיכום:

כשחושבים על נושא הכאב, חשוב לכלול את שלל הנושאים שמשפיעים עליו מפני שלהם תהיה השפעה מכרעת על מהלכו בגוף ושיחרור ממנו. בין יתר הנושאים גם השפעת הגיל ניכרת. לכל גיל אופי כאב משלו, סיבות משלו, התמודדות שונה והטיפול בו  שונה גם כן. חובה להכיר את הנושא ולדאוג שהטיפול יהיה בהתאם.

ברפואה סינית אנו שמים דגש חזק למרכיב הגיל בטיפול בכאב. הטיפול "נתפר" באופן אישי לפי הצרכים והמצב של כל אחד בכל גיל. לאיבחון של מקור הכאב וניתוחו (האם נובע ממחלה קודמת או האם ראשוני, האם בעל מאפיינים פיזיים בלבד או גם נפשיים, האם סימפטום מבודד או האם סימן המקדים למשהו אחר...), זמן רב מוקדש ורק לאחר הניתוח המעמיק ניגשים לטיפול. גם בבחירת אופי הטיפול מתייחסים לשלל מאפיינים(גיל, מעגלי התמיכה במידה וקיימים, משך זמן הכאב, חוסן פיזי כללי...) ורק לאחר שיקלול כל הגורמים - מתחילים את הטיפול.

דגש חשוב: הטיפול בכאב חייב להיות כוללני ולהתבצע מוקדם ככל האפשר - על מנת להגיע לבריאות אופטימלית בפרק הזמן הקצר ביותר.