לפני שבועות אחדים החילותי בפרסום ספוראדי של ה'מצמוצים' שלי. באותו מעמד  הצהרתי, כי אינני יכול להתחייב על תדירות הופעתם, כיוון שלא כל דבר גורם לי למצמץ. אתמול, כאשר אחר ההתעדכנות על הנעשה בארץ ובעולם, פתחתי את מוסף 'גלריה' (הארץ, 9 ביולי 2010), מצמצתי ועוד איך שמצמצתי! התקשיתי להפסיק. הסיבה: על שערו של המוסף התנוסס פורטרט של איש הלבוש תחתונים בלבד, היושב על מיטה לא-מוצעת. תהיתי. האם 'הארץ' החל לפרסם מוסף המיועד לקהילה 'הגאה'? אז מדוע מופיע בכותרתו 'גלריה' המוגדר כמוסף לתרבות? האם הצילום הוא מהופעתו של הרקדן, אנדראס מרק, שהכתבה מספרת (בין היתר) על עבודתו? כנראה לא.

מהפתיח מסתבר, כי הרקדן בעל ההבעה מעוררת הרחמים, "הגיע לישראל בעקבות האהבה" והצילום נעשה על-ידי בן זוגו, הבמאי תומר הימן. בעקבות הצילום, פתח האיש את סגור ליבו והחל "לדבר על הכומר שהתעלל בו מינית בילדותו בגרמניה". לאור זה, מקבל גם הצילום בעמוד 2, בו נראים הבמאי והרקדן מחובקים, משמעות אחרת. אין אלה שני גברים המפגינים ידידות טבעית, אלא זוג נאהבים (לא נעימים בעיניי).

דרך אגב, אינני עוסק כאן במהותה של ההומוסקסואליות, הנתונה לוויכוח. קראתי פעם  מחקר, לפיו נטיותיהם המיניות של ילדים הגדלים בבתיהם של הורים הומו-לסביים, אינם  מושפעות מנטיות הוריהם, אך אצלי לפחות, מתעוררת השאלה, האם ההעדפה המינית של הרקדן האורח לא הושפעה מההתעללות שעבר בילדותו?

בפסקה הראשונה, לא במקרה שמתי את כינוי 'גאה' במרכאות. ההומוסקסואליות המוגדרת על-ידי הויקיפדיה כ"נטייה מינית המאופיינת במשיכה מינית ורגשית של אדם אל בני מינו", היא תופעה חברתית שאיננו יכולים להתעלם ממנה וחובה עלינו לכנות בשם כלשהו את אלה שיש להם נטיות כאלה. גבר בעל משיכה לבני-מינו נקרא הומו ואישה לסבית ואין לי בעיה עם זה, אבל לאחרונה החלו לקרוא לציבור ההומוסקסואלי 'הקהילה הגאה'. אירועים שונים שציבור זה עורך, נושאים אף הם שם תואר זה, כגון 'המרכז הגאה', 'שבוע הגאווה', 'מצעד הגאווה' וכיו"ב. אני יכול להתייחס בהבנה לכך שבעיניי חברי הקהילה הזאת המילה 'הומוסקסואל' נראית ככבדה במקצת, מדעית מדי והם מעוניינים בכינוי אחר, אבל מדוע הם ניכסו לעצמם את שם התואר 'גאה', שכבר יש לו משמעות מסוימת מאד, עתיקת ימים, בשפה העברית? אני מודע לכך, כי זהו תעתיק של הכינוי האנגלי gay, האם לא היה עדיף לאמץ את תרגומו, את 'עליז'? האם לא ניתן היה למצוא כינוי הולם אחר לציבור ההומוסקסואלי? האם בני הקהילה באמת גאים כל-כך בנטייתם המינית, שעם כל הרצון הטוב לא ניתן לקרוא לה טבעית? מה יש להם להתגאות בו? אני מוכן לקבל את השונה, את הרבגונויות בחברה המודרנית, אחר הכול, איננו רובוטים. בארצות דמוקראטיות מותר לכל אדם להתמסר לנטיותיו המיניות - יהיו חריגות ככל שיהיו - בצנעת ביתו, עם בן זוג בגיל ההסכמה, אבל אדם נורמטיבי בשום אופן לא ילך וייתן להן פומבי!

האם הייתי מתקומם גם נגד צילום של אישה הלבושה בתחתונים וחזייה בלבד על שער העיתון? בהחלט. צילומים כאלה מקומם בעמודי הפרסומת. ההבדל בין הלבנים ובגדי הים, הוא קטן, אבל הוא קיים. אני חובב צילומים ארוטיים ומעת לעת נהנה להביט בהם, אבל האכסניה המתאימה להם אינה העיתון היומי.  

שאלתי את אשתי מה דעתה על הצילום בשערה של 'גלריה' והיא ענתה לי 'מעצבן', 'לא יפה'. בעיניי הוא נראה כמסר מיני בוטה שמקומו לא יכירנו בשערו של עיתון המיועד לכל המשפחה. שלא יבוא איזה שהוא פסיכולוג בגרוש ויאמר לי, כי הסיבה להתפרצותי הזאת היא נטיותיי המיניות המודחקות. ככל שאני מסוגל לקבוע, הנטיות המיניות שלי הטרוסקסואליות לחלוטין ואי לכך, הצילום הנידון נראה בעיניי כדוחה, מקומם, מגעיל.