ברכות משה

שבע פעמים בתורה בירך הקב"ה את כל עם ישראל בברכות גדולות ומופלאות - לכל אחד משלושת האבות אברהם, יצחק ויעקב ("והיה זרעך גו'"), בפרשיות בחוקותי, נשא, כי תבוא והאזינו, המיוחד בפרשתינו שכל עם ישראל מתברך ממנהיגם הנצחי - משה רבינו.

ימים ספורים לפני פטירתו, כינס משה את כל העם וחזר בפניהם על מצוות ה' והוכיחם לדבוק בדרכי התורה, ובתחילת דבריו בירכם לאמר: ה' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם גו'.

בשל המעלות העצומות בברכה זו קבעו לאומרה בתחילת כל שבוע - במוצאי שבת אחר הבדלה, כדי שכל עניני היהודי כל ימי השבוע יהיו מבורכים בברכה המיוחדת של משה.

טענות על ברכותיו

חז"ל מספרים שכשמעו ישראל את ברכת משה הם טענו ואמרו: מדוע אתה מגביל אותנו שנהיה רק "אלף פעמים", הרי התברכנו מה' הרבה יותר: "ושמתי זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה", "הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך", "ברך אברכך והרבה ארבה זרעך כוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים גו'";

הקב"ה בירך שנתרבה ונתעצם לכמות מופלגת ובלי גבולית שכלל לא יוכלו למנות ולספור אותנו, ומדוע אתה מגביל אותנו לכמות של "אלף פעמים ככה" ולא יותר?

ענה להם משה: מה שברכתי אתכם בברכה מוגבלת היא "משלי", מהכוחות שלי, ובכוחי לברך שתהיו רק פי אלף, אבל הקב"ה האין-סופי, בכוחו לברך שתתרבו לכמות לא גבולית ולא יהיה שום קצבה והגבלה למנין ישראל.

מעלות בברכותיו

למרות זאת יש יתרונות עצומים ומופלאים דווקא בברכות משה:

ברכת ה' תלויה ומותנית בהנהגת בני ישראל - "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי גו'", כשמקיימים תורה ומצוות ושורה אהבה ואחווה במחנה ישראל, זוכים בברכת ה', אחרת אין ברכת שמים חלה עליהם; אבל בברכתו של משה זוכים ישראל בכל מעמד ומצב, גם בעתות שפל רוחני ("טרחכם משאכם וריבכם").

ועוד - ברכת ה' חלה בעיקר רק לעתיד לבוא בימות המשיח וברכת משה חלה גם בזמן הזה ובעת הגלות - המדרש מביא משל המבהיר את הענין:

עשיר גדול נסע לזמן ממושך למקום רחוק, והוא חשש להשאיר את רכושו בידי בנו הנער הצעיר, שמא ינהג בפזיזות ויבזבז את כולו, לכן מינה אפוטרופוס אחראי. האפוטרופוס הנאמן והטוב אכן שמר על כל הרכוש ולא בזבז ממנו פרוטה, אפילו את הוצאות המחיה והקיום של בן העשיר, לקח מרכושו הפרטי.

כשהנער התבגר ונעשה אדם שקול ואחראי, אמר לו האפוטרופוס: עתה סיימתי תפקידי, והנני מפקיד באחריותך את כל רכוש אביך, ודע לך ש"כל מה שנתתי לך, לא נתתי אלא משלי, אבל כל מה שהניח לך אביך - הרי הוא שמור לך".

כך משה רבינו שמר את ברכותיו של הקב"ה לימים הגדולים של העם, כשיהיו "חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם" בימי הגאולה לעתיד לבוא, ועד לזמן ההוא יהיו ישראל ניזונים מברכותיו הנאמנות של האופטרופוס עצמו, ממשה.

שני מליארד יהודים

שואל הרבי לכאורה לא ניתן להבין את טענת העם על משה רבינו שהוא "מגביל" את ברכתו שבני-ישראל יהיו רק 'פי אלף' ולא יותר - הרי גם כמות של פי אלף עצומה ומופלגת מאוד:

באותם ימים מנו ישראל שני מליון נפש - שהרי מספר הגברים בני עשרים עד שישים היו שש מאות אלף, ואם נוסיף את מספר הילדים שעד גיל עשרים, והמבוגרים שמעל גיל שישים נגיע בערך למליון נפש, ומדובר על זכרים, ועליהם נוסיף עוד כמליון נשים, בסך הכל המנין הכללי הוא כשני מליון בני אדם;

וברכת משה שהעם יתרבה פי אלף משמעותה שיהיו שני מליארד יהודים, שזה בערך כשליש מכל אוכלסיית האנושות כיום - האם על מספר עצום שכזה ראוי להלין שהוא לא די? ועוד: האם יש מקום פיזי ותנאי מחיה ומגורים בארץ הקודש לכמויות כה עצומות של אנשים? היכן בכדור הארץ יגורו האנשים בכמות של "כחול אשר על שפת הים"?!

ארבע ביליון נשמות

בתורת הקבלה והחסידות כתוב שישנם שש מאות אלף נשמות ישראל, וזה בא לידי ביטוי בכך שבשלושת רגעי היסוד של העם - ביציאת מצרים, במתן תורה ובכניסה לארץ, הוא מנה שש מאות אלף איש.

מספר זה, שש מאות אלף, הוא של "נשמות כלליות", והם מתחלקות לכמות עצומה ואדירה של נשמות פרטיות: בכל אחת מהנשמות שבע מליון ומאתים אלף חלקים וניצוצות! וסך-כל החלקים והניצוצות של כל שש מאות אלף הנשמות הכלליות של עם ישראל הוא יותר מארבע ביליון!

הנה לשונו הזהב של ספר התניא (פרק לז): "שישים רבוא נשמות אלו הן שורשים, וכל שורש מתחלק לשישים רבוא ניצוצות, שכל ניצוץ הוא נשמה אחת, וכן בנפש ורוח בכל עולם מארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה עשיה".

פירוט החשבון: בכל אחת משש מאות אלף נשמות ישראל שש מאות אלף שורשים, סך הכל שלוש מאות ושישים מליארד (360.000.000.000) נשמות. ואלו מתחלקים לנפש, רוח ונשמה סך הכל ביליון ושמונים אלף מילארד (1.080.000.000.000) נשמות. ואלו מתחלקות לארבע עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה בסך הכל ארבע ביליון ושלוש מאות ועשרים מיליארד (4.320.000.000.000) נשמות.

אם-כן מלבד בדורות היסוד של עם ישראל, הנשמה הנמצאת בכל יהודי ויהודי, היא רק חלק, ניצוץ ופרט מתוך אחת מהנשמות הכלליות [לפעמים יש קשרי ידידות וחברויות בין בני אדם שונים שאין שום זיקה והתאמה ביניהם, כי זה מושפע מהתת-מודע, מהיותם מחוברים בנשמתם, ששניהם ניצוצות מאותה נשמה כללית אחת].

המספר המקסימלי של היהודים במשך כל הדורות הוא ארבע ביליון ושלוש מאות ועשרים מיליארד, אבל למעשה, מעיר הרבי, לא מוכרח שיהיו כל כך הרבה יהודים, כי זה הסכום הכולל של ניצוצי הנשמות, אבל יכול להיות שביהודי אחד יהיו כמה ניצוצי נשמה, על-ידי שהוא מתעלה בקודש בתורה, מצוות ובמעשים טובים, ועל-ידי שהוא מעורר ומקרב יהודים לה' ולתורתו - הוא מוסיף ניצוצות קדושה על נשמתו.

אלף אורות קדושים

נחזור לעניננו - כאמור משה ענה לישראל שהוא מברך אותם רק 'פי אלף' משום שכוחו מוגבל רק למספר אלף והוא לא יכול לברכם מעל כוחותיו, ואכן חז"ל מספרים שפני משה האירו באלף אורות קדושים, ועל הפסוק "אדם אחד מאלף מצאתי" כתב המדרש "זה משה", שמשה הוא בחינת אלף.

אם-כן בברכתו שישראל יהיו פי אלף הוא התכוונן גם למובן הרוחני - שיזכו בדרגת אלף אורות הקדושה שלו: והלא משה קיבל את אלף האורות מישראל עצמם, כפי שמסופר בחז"ל שבמעמד מתן תורה מלאכי השרת קשרו לישראל כתרים, הם אלף אורות הקדושה, וכשחטאו בעגל הם ניטלו מישראל וניתנו למשה; ועתה משה מברך אותם שישובו ויזכו באותם אלף אורות שניטלו מהם.

הברכות לפי תורת הסוד

המקובל האלוקי מורינו ורבינו האריז"ל - שהשבוע ביום ה' מנחם אב חל יום ההילולא שלו - מראה את הקשר בין בחינת אלף לגימטריא של השם משה:

בכלל ידוע שהכוחות הרוחניים של האדם מצויים בשמו, אותיות השם הם צינור השפע האלוקי דרכם האדם מקבל את כוח החיים, והתכונות והכוחות המיוחדים שלו.

כמה מרכיבים בשם: 1) האותיות הגלויות הנשמעות כשמבטאים את השם (לדוגמא כשקוראים 'משה' שומעים את האותיות מ'ש'ה'). 2) האותיות המוסתרות שאינן נשמעות כשמבטאים את השם (לדוגמא האותיות הנסתרות בשם 'משה', הם: (מ)"ם (ש)"ין (ה)"א). 3) הגימטריא של השם. ועוד.

האותיות הגלויות בשם הם מקור הכוחות הגלוים שבאדם, והאותיות הנסתרות בשם הן מקור הכוחות הנסתרים והפוטנציאל שבאדם [לדוגמא, לעיתים בגיל מבוגר מתגלים כשרונות שלא נודעו בתחילת החיים, כגון כוח הציור, הנגינה וכדומה, שבעצם כוחות אלו נמצאו באדם מרגע שנולד, אלא שהם היו מוסתרים ולא גלויים, משום שהם ינקו מהאותיות המוסתרות שבשם, אך בעמל ובמאמץ מתאים ונכון - הצליחו לגלותם].

הגימטריא הנסתרת היוצאת מתוך השם משה, שהיא כוללת בתוכה את כל כוחותיו הגלויים והנסתרים, זה המספר אלף! ["משה" בגימטריא 345, כמו הגימטריא המשותפת של שני השמות "א-ל ש-ד-י". והגימטריא של צירוף כל האותיות הנסתרות בשמות הללו (אל"ף. למ"ד. שי"ן דל"ת יו"ד (עם הכולל)) היא אלף].

הדרגה הרוחנית-קבלית של אלף היא "ספירת הבינה", ובברכתו "יוסף עליכם ככם אלף פעמים" התכוון משה לא רק למספר הכמותי של פי אלף, אלא גם למספר האיכותי של אלף - היא דרגת הבינה ואלף האורות!

עתה נבין את עומק הדו-שיח שהתרחש בין בני ישראל למשה רבינו:

משמעות הדו-שיח לפי דרך הפשט: טענת העם לא היתה על כך שבירכם במספר קטן, "רק שני מליארד יהודים"... אלא על עצם העובדה שהעם ייספר: שהרי ה' בירכם שיהיו בכמות שאינה ניתנת להיספר והוא בירכם שיהיו בכמות הניתנת להיספר. על כך ענה להם משה שבהיותו אדם בשר ודם מוגבל, הוא מברך בכמות מוגבלת נספרת, אבל ה' שאינו מוגבל מברך לכמות שאינה ניספרת.

ומשמעות הדברים לפי עומק הקבלה: משה בירך בדרגת הבינה ובאלף האורות והם ביקשו להתברך בדרגת החכמה הנעלית יותר ובכח האין סוף שמעל אלף האורות, ועל זה ענה להם משה "עד כאן משלי, מכאן ואילך ה' יברך אתכם", בכוחות היותר נעלים.

פנימיות התורה; תורת הגאולה

שלמות הברכה האלוקית תשרה על עם ישראל בימות הגאולה העתידה לבוא במהרה בימינו:

כל הברכות הכתובות בתורה, הן אלו שבירך הקב"ה והן אלו שבירך משה רבינו עבד ה' - ינתנו בשלמות מלאה ומוחלטת בביאת משיח צדיקינו בקרוב ממש.

והרבי מסיים דבריו בשיחת הקודש: על ידי לימוד התורה את חלק הפשט שבתורה וחלק של פנימיות התורה, תורתו של האריז"ל, שכדברי האר"י דווקא בדורות הללו מותר ומצווה לגלות את תורתו, ובמיוחד בימינו שהתגלתה תורת החסידות, שהיא מגלה את כח האין סוף, נזכה לזמן של "והיה מספר בני ישראל .. אשר לא ימד ולא יספר" שזה יהיה לעתיד לבוא ובקרוב ממש.