פרשת עקב - "והיה עקב תשמעון גו'" מתי כבר יתקיימו ברכות ה'?  

לקיים מצוות לשם שמים ולא למען קבלת שכר * כתב האור-החיים: "והיה" זה לשון שמחה, התורה מבשרת שב"עקב" תהיה שמחה גדולה. השמחה השלימה תהיה רק בביאת המשיח.

מה זה "עקב"

בראשית פרשתנו אומרת התורה שברכת ה' לכל טוב גשמי ורוחני - "והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך .. על האדמה אשר נשבע לאבותיך" - תינתן "עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם אותם". גם השבועה וכריתת הברית של ה' עם האבות תתקיים "עקב תשמעון גו'".

כל אות ומילה בתורה מדוייק בתכלית. גם העדפת ביטוי או מילה אינה מקרית. גם בעניננו יש סיבה לכך שהתורה בחרה להתשמש במילה "עקב (תשמעון)":

1) רש"י פירש שזה משל, העקב הוא בתחתית הגוף, בסוף הרגל, עמו דורכים על הקרקע, זה סמל לדברים שאין שמזלזלים ודורכים עליהם, "מצוות קלות שהאדם דש בעקביו", מצוות שיש הדשים, מזלזלים ומזניחים אותם, כמו רכילות ולשון הרע, כעס, חנופה, שקרים וכדומה, ואפילו דוד המלך אמר: "ריבונו של עולם, אינני יירא מהמצוות החמורות, ממה אני מתירא מהמצות הקלות שמא עברתי על אחת מהן, מפני שהיתה קלה";

על כך אומרת התורה "והיה עקב תשמעון" כשנשמור ונקיים גם מצוות כאלו - ולא רק מצוות חמורות, כמו יום כיפור, כיבוד הורים, לא תרצח וכו', אותם מקפידים לשמור ולקיים - אז נזכה בשכר נפלא מאת ה'.

2) ה'אבן עזרא' מפרש שה'עקב' הנמצא בסוף הגוף הוא משל על סוף זמן הגלות, שאז נקבל את השכר על קיום התורה והמצוות. בדרך דומה מפרש הרמב"ן שעקב פירושו 'בגלל' "לשון סבוב" לשון "גלגל" - "גילגול". סבוב של סיבות. הפסוק בא לומר שהשכר על מעשינו הטובים מתגלגל ויינתן בשלב מאוחר יותר, כמו שאמרו "מתן השכר בעולם הבא", מתן שכר המצוות יהיה ב"עקב" - ב"סוף".

עתה נבין מדוע אין מקבלים שכר על כל מצווה מיד כשמקימים אותה? מדוע עדיין לא התממשה במילואה שבועת ה' לאבותינו? כי עדיין לא הסתיימה עבודתינו בעולם, עוד לא נגמר ה"סיבוב": העולם הזה הוא "עקב", "סיבוב", "גלגל", כשיגמרו ויסיימו את העבודה הכללית שנתן ה' לאנושות - לתקן את העולם - בסוף זמן הגלות, אז בסוף הזמן יינתן השכר, "שכר באחרונה".

המדרש מביא שני סיפורים על תשלום שנדחה למועד יותר מאוחר: א) פעם התרחש אסון במשפחת אדם שהיה חופר בורות מי-שתיה, שבתו נפלה לנהר והיה חשש כבד לחייה, כשנודע הדבר לרבי פנחס בן יאיר התפלל לה' ואמר: "לא ייתכן שבתו של אדם העושה רצון ה' וחופר בורות לספק מים לציבור, יאבד את בתו במים"! ומיד נעשה נס ובא מלאך משמים וחילצה ממי הנהר והשיבה לחיים. ב) אנשים הפקידו אצל רבי פנחס שעורים ושכחו לקחתם, חשש רבי פנחס שהשעורים ירקיבו, לכן זרע אותן באדמה שהצמיחה עוד שעורים וכך נהג שש שנים, עד שבשנה השביעית נזכרו המפקידים ובאו לבקש את השעורים, ורבי פנחס נתן להם אוצרות מלאים תבואה ממה שהצמיחו מעט השעורים שהפקידו בידיו לפני שנים!

ומסיים המדרש: אם כך נהג אדם בשר ודם, ששמר את הרכוש לבעליו ואף הוסיף ושיבח אותו, על אחת כמה וכמה שה' שומר על השכר שהבטיח לעם ישראל, ויתן להם "אוצרות מלאים בשכר כל טוב גשמי ורוחני". בתחילה אכן לא רואים את השכר האלוקי, אך כשם שבסופו של דבר בתו של החופר חי'ה, כך גם מתן השכר על המצוות יינתן בסופו של דבר, "אני פורע לכם שכרכם" ויקוימו כל הברכות וההבטחות.

3) הצמח צדק מדגיש שבספוק הנוכחי יש גם הבטחה אלוקית לתיקון העולם, כי "עקב" רומז לדורות האחרונים, שהדורות הראשונים של הנביאים, המלכים, התנאים, האמוראים, הם בחינת "ראש", והדורות האחרונים הם בחינת "עקב" "עקבתא דמשיחא". והפסוק "והיה עקב תשמעון" מלמדינו שבעיקבתא דמשיחא יהיה "תשמעון", בסוף הגלות ישובו ישראל בתשובה שלימה ויקיימו את המצוות.

מצוות קלות וחמורות

הביאור הראשון, ש'עקב' הוא משל למצוות קלות והתורה מבטיחה שכשישמרו לא רק את המצוות החמורות אלא גם את הקלות, יקבלו שכר רב - ולכאורה צריך להבין מה החידוש בדבר, הלא במקומות רבים בתורה נאמר שכשישמרו את כל המצוות יזכו בברכת ה'?

בחסידות מוסבר שכאן מדובר על דרך נעלית ומיוחדת בשמירת המצוות:

לכאורה ניתן לשאול האם יש בכלל מדרג של חשיבות במצוות, מצוות שערכן 'חמור' ומצוות שערכן 'קל'? חז"ל אומרים "הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה", ומדבריהם ניתן להבין שאכן יש מצוות "קלות" ויש מצוות "חמורות" אלא שלאדם אסור לשקול ביניהם, ועליו להחשיב ולשמור את המצוות הקלות כמו את החמורות:

תרי"ג המצוות הן כנגד תרי"ג איברי האדם, וכשם שיש איברים חיוניים שאין חיים בלעדיהם, כמו ראש ולב, ויש אברים שניתן לחיות בלעדיהם, כמו האצבע שברגל; כך יש מצוות שהנשמה הרוחנית אינה יכולה לחיות בלעדיהן (כמו מצוות 'שבת', ש"מחלליה מות יומת") ויש מצוות שניתן לחיות בלעדיהן (כמו מצוות 'חגים, שהעובר עליהן אינו נענש במוות), כי אינן 'אבר חיוני' לחיים הרוחניים.

אולם למרות ההבדל בין הקלות לחמורות יש ביניהם מכנה משותף שכולם מצוות הא-ל, ממילא כשאדם מקיים מצוות מתוך תחושה פנימית של זכות לקיים את מצוות הבורא, ולא מתוך שפיטה של ההגיון השכל שלו הנובע משיקולי כדאיות, אינו מבדיל בין קל לחמור:

המקיים מצוות לשם התועלת האישית מבדיל בין החמורות לקלות, שהחמורות יותר נחוצות ועליהן יקפיד הרבה יותר, כי הם נוגעות לחיים עצמם, בחילולם עלולים לספוג עונש מוות ואילו העונש על הפרת המצוות הקלות יותר קל; אבל כשאדם שומר את המצוות כי כך ציוונו ה' יתברך, לא יבדיל בין קלה לחמורה, כי בכולם קיים העיקרון המרכזי שהן פקודות והוראות שניתנו מה', ממילא הכל חמור.

בציוויו של מלך בשר ודם, יש מצוות חמורות - כמו קבלת עול המלכות והאיסור למרוד בו, והמורד נענש במוות, ויש מצוות קלות שהעונש על הפרתם הוא נזיפה, או קנס כספי ולא יותר; אבל כשאדם ניצב בפני המלך בעצמו, הכל שווה וגם על חטא קל סופגים עונש מוות, כדברי התלמוד שהניצב מול המלך ובשעת מעשה עוסק בדברים אחרים (מביט הצידה, רומז בידיו וכדומה) מוּמת, כי בפני המלך עצמו מורגש שהכל הציווים שלו, ובכל חטוא עוברים על הוראותיו, לכן גם על זלזול קל ולא מרידה - נענשים במוות;

כך גם בנוגע למצוות המלך העליון, הקב"ה, כשיהודי מרגיש שה' ניצב לנגדו, "שוויתי ה' לנגדי תמיד", הוא אינו מבדיל בין מצוות קלות לחמורות, אלא הכל שווה בעיניו. רק מי ש"דשים בעק" את ה"שוויתי" מבדיל בין קל לחמור, אבל מי שה"שוויתי ה'" ניצב לנגדו, כל המצוות שווים בעיניו והם מקיימים באותה מידת של זהירות.

זה עומק דברי דוד המלך שהוא ירא מהמצוות הקלות: שהרי דוד צדיק גמור היה, ובוודאי שמר על כל המצוות, ולא חטא בשום חטא ועוון, לא על הקלות ולא על החמורות, ומה שהציק לו זה "תחושת הלב" - הרי "כבודו מלא עולם": איך בכלל יכולים לחלק ולסווג בין המצוות להרגיש שיש מצוה חמורה ויש לעומתה מצוה קלה, הלא כולן מצוות וציווים של ה' יתברך, וצריך לחוש בכולם אותה יראה ופחד, "הכל ציווי המלך"!

"זמן השמחה" בימות המשיח

הוזכר קודם דברי הצמח צדק שעקב זה הדורות האחרונים של ישראל, שהם בחינת 'עקב' בהשוואה לדורות קדומים שהם בבחינת 'ראש' וכדי שמשיח יבוא צריך לתקן את מלוא שיעור קומת ישראל, מהראש ועד העקב, מדורות ראשונים ועד האחרונים.

האור החיים הקדוש לומד מתוך המילה הראשונה בפרשתינו - "והיה" - שזה יתקיים בימות המשיח. הנה דבריו:

כתוב "והיה עקב", ולימדו חז"ל שכל מקום שכתוב "והיה", תהיה שמחה, אם-כן התורה מבשרת ש"והיה עקב", כלומר שב'עקב' בסוף ובתכלית, יקויים "והיה" - שאז הוא זמן השמחה, וכל זמן שעדיין לא הגענו לזה, אין מקום לשמוח.

ויהי רצון שנזכה ל"והיה עקב", לשמחה האמיתית והגדולה בגאולה הקרובה במהרה בימינו בקרוב ממש, ונזכה לשמוע את פרשת השבוע בבית המקדש השלישי שירד מן השמים, בקרוב ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק יט, עמוד 89. ועוד.